מתי נהיה אמצע החורף?

לפני כמה שבועות כתבתי כמה פוסטים מהוססים על סתיו, ועל זה שהטמפרטורות יורדות, ושהנה כבר או-טו-טו מגיע הגשם.

והנה, בין טפטופים למטרים יפים הגיע לו כבר החורף בשיא הדרו.

מקור השם "פטרוזיליה" הוא חיבור של שתי מלים ביוונית: "פטרה" ו"סלינון" – כלומר "סלרי האבנים".

משם התגלגלה המילה ל"פטרוסליום" בלטינית עתיקה, ו"פטרוזיליום" בלטינית היותר מודרנית, וממנה קל לראות את הדמיון למילה "פטרסיליה" באנגלית עתיקה, "פרזיל" בצרפתית עתיקה, או "פטרזיליה" בגרמנית, כבר לא ממש עתיקה.

הצנוניות שהגיעו לחנות השבוע היו כל כך אדמדמות וקריספיות שמיד החלטתי שאכתוב דווקא עליהן.

חיזוק להחלטה הזו התקבל מהגשם שניתך בחוץ (שפשוט משמח אותי ועושה לי חשק גם להתרוצץ בערוגות מלאות בוץ, גם להתכרבל ולכתוב וגם לשמוח עם כל בעלי העלים הירוקים על בוא החורף הנהדר הזה) וגם מהעובדה שגם הדייקון הגיע, וגם הוא יפה.

כל הגשם הנהדר הזה עושה חשק לבשל מרק ממשהו, או להכניס אותו לתנור.

בחוץ נקוותה השלוליות, חלזונות מאושרים מגששים החוצה את דרכם ומשוטטים על האספלט הבוהק ממים. הצמחים בגינה מאושרים מהשפע הזה, מושיטים כלפי מעלה עלים מכוסי בוץ וגומעים באושר את המים הניתכים עליהם מהשמים.

זה ג'ינג'ר? זה תפוח אדמה מפותל? זה ארטישוק ירושלמי!

מבין כל הפקעות עם השם המטעה, הארטישוק הירושלמי כנראה זוכה בתחרות "השם המבלבל", היות והוא לא קרוב משפחה בשום דרך של הארטישוק, ואין למוצא שלו שום קשר לעיר הקודש.

אם כבר דיברנו על סימנים של חורף, ועל ירקות שורש – בואו נדבר גם על ג'ינג'ר.

הג'ינג'ר הוא אמצעי החימום האולטימטיבי. זו לא (רק) דעה שלי – הסינים הגו את הרעיון מאות שנים לפני.

בפעם הקודמת כתבתי על ירקות שורש – והפעם אני רוצה להוסיף עוד אורחת לרשימה: הקסאבה.

ירקות שורש הם אורחים קרואים ונהדרים בעונת החורף: טעימים לאחר צליה קצרה בתנור, מלאי פחמימות מחממות וטובות ומשמחים את הבטן.

מה יהיה עם הגשם? אמנם היורה כבר עבר (ואיזה יורה מצויין זה היה!) אבל כבר חודש נובמבר בחוץ, והשמש זורחת ומחממת כאילו אין חקלאים שמתבוננים בשמיים למצוא בהם סימן לענני גשם.

וילדים שכבר מתחילים לתהות אם זה יהיה חורף עם שלג או בלי שלג.

היורה שהיה - לגמרי רקד על גגי! זה היה גשם ירושלמי אסלי, מפנק, ארוך ומושקע (כי הוא בהחלט יכל להגיע בצורה של כמה טיפות סמליות... 

אנחנו בכל זאת לא אירופה, וגשם של מעל חצי שעה לא טריוויאלי כאן בכלל).

אם תחפשו ברחבי הרשת מידע על הגויאבות, תמצאו כנראה כל מיני פיסות מידע – כמו למשל:

שהגויאבה שייכת למשפחת ההדסיים, וכוללת הרבה (בערך 100) מינים של שיחים טרופיים ועמים קטנים; שיש שמות מצחיקים לחלק מהם, כמו למשל "גויאבת ההר", "גויאבת תפוח" או "גויאבת תות".