יש חגים שמגייסים את האמונה הפנימית. בכלל, חקלאות דורשת את העבודה הפנימית הזו של האמונה. מחליטים שחלקת אדמה תיועד לזריעה או שתילה – ומקווים שהעבודה הקשה של סיקול האבנים והפיכת הקרקע תשתלם. זורעים ושותלים, מרימים עיניים כלפי השמיים, מוחים מצח מיוזע ורוצים להאמין שהשנה תהיה גשומה במועדה, ולא קרה מדי ולא חמה מדי, והכל יבוא על מקומו בשלום, והיבול יעלה יפה.

מדי פעם מתפרסמת איזו כתבה שמעלה בחזרה את הדיון בנושא האורגני – למה אנחנו קונים אורגני? בשביל מה לשלם יותר, אם אפשר לשלם פחות? התשובה הפשוטה היא – שמה שעולה בזול לטווח הקצר, עולה לנו ביוקר לטווח הארוך. התשובה היותר מפורטת היא – בשבילנו. בשביל הילדים שלנו. בשביל הסביבה, השאיפה לשמור על אדמה נקייה מחומרי הדברה ומקורות מים לא מזוהמים.

ה"דייקון הזה" הוא השורש הלבן הארוך, שנראה גזר לבקן, או לחילופין לפת שעברה מתיחה רצינית לאורך.

אם לוקחים ביס (הוא קראנצ'י) מגלים שאין שום קשר לגזר, והטעם דומה יותר ללפת.