יש כמה סימני היכר לכך שהקיץ הזדחל ובא, התגנב והגיע.

קודם כל, כידוע, מתחיל להיות חם יותר. חם ברמה שבודקים את מזג האוויר למחר כדי לדעת מה כדאי ללבוש.

כמו גם טומייטוס-טומאטס,

בשני המקרים מדובר בביטוי שמשמעותו "בוא לא ניתפס להבדלים הקטנים", על תקן "מה זה משנה איך מבטאים את זה, תפוחי אדמה הם תפוחי אדמה".

אנחנו רגילים לראות את הפירות והירקות שלנו בצורה מסויימת, גם אם אלו ירקות אורגניים וגם אם לא.

אנחנו רגילים לראות אותם בצבע מסויים (מי ראה פעם בננה אדומה?) ובגודל מסויים, שעוזרים לנו לקבוע מה אנחנו מחזיקים ביד (וכשיש ספק, תמיד אפשר לרחרח).

השבוע עקבתי אחרי פעילות מטוסי הכיבוי באיזור.

למרות האיסור להדליק מדורות בל"ג בעומר שחלף ועבר, מדרום ומצפון להרי ירושלים חגגו הדליקות – עשרות צוותי כיבוי ובהם מאות כבאים עבדו קשה כדי למנוע התפשטות של הלהבות, אנשים פונו מחייהם ומבתיהם שעלו באש.

הביטוי "בוקרא פיל משמש" בערבית מנסה לבטא מועד קצר כל כך שחולף כמעט מיד, ולכן אי אפשר שלא לפספס אותו – משהו שמגיע וחולף כמעט בין רגע, כמו עונת המשמש, שמגיע ונעלם מהר מאוד.

הכוונה בפתגם הזה היא למשהו שיקרה "מחר בבוקר, בעונת המשמש", כלומר לא יקרה לעולם כי הרגע המתואר חולף מהר כל כך.