אנונה היא פרי של קונצנזוס. 

אין לי את הריח שמלווה את הגויאבה, שחלק נישאים על כנפיו מרגע שנכנסים לחנות, וחלק לא מוכנים שהוא יתקרב אליהם הביתה (גם לא אם הוא בתוך שקית, שמונחת בתוך שקית, בתוך קופסא אטומה במקרר.

כמה פירות אתם מכירים שמגיעים בצבעים זרחניים מגניבים? 

כאלו שהופכים כל צלחת פירות למקצועית, וכל סלט לטרופי ועסיסי? יש פירות שמגיעים בצבעים זוגיים – ענבים לבנים ואדומים (נכון, יש גם את המוסקט באמצע), תפוחים ובננות מגיעים בקשת שלמה של צבעים, וכל שאר הדוגמאות שעולות לי בראש בעניין הצבעים הם בכלל ירקות: בצל, כרוב.

יש פירות שמזכירים לי את עבודת ה"שורשים" מבית הספר – שרטוט מסועף של כל בני המשפחה, מצד מי, מי הביאם לעולם ואת מי הם הביאו בתורם, ועם מי התחברו. 

ככה זה עם משפחת ההדרים – למרות שסמל ה "ג'אפה" הוא אחד המוכרים והמזוהים ביותר עם פירות ישראל, לצד תמונות של חלוצים שזופים בכובעי טמבל אוחזים ארגזים עמוסים לעייפה של תפוזים כתמתמים, התפוזים לא תמיד היו כאן.

לפני כמה ימים עבר עלינו ראש השנה, עם כל ההתרגשות הכרוכה בו.

אנשים התרוצצו, עשו קניותיהם לחג, בחרו אחד לשני מתנות, הילדים הכינו כרטיסי ברכה, שולחנות מלאי כל טוב נערכו, מפות נשלפו, משפחות התיישבו יחד, בירכו, איחלו אחד לשני כל טוב.