בזהירות בזהירות, אנשים מגששים את דרכם לשגרה, זו שבתקווה היא השגרה שאחרי קורונה. זו שגרה אחרת, מהוססת, קצת פסימית – נוכח האזהרות הרבות על הגל השני שעשוי לפקוד אותנו, וגם נוכח המשק שחווה טלטלה עצומה. 

אבל בינתיים, אנשים יוצאים מהבתים, מגיעים לחנויות, קונים הביתה דברים טעימים וחפצים שישמחו אותם.

חם לכם? גם לי חם. בדיוק השבוע נזכרתי שבשנה שעברה מאי הוגדר בתור החודש החם ביותר...   

מזה הרבה זמן. מאי השנה שבר את השיא של מאי 2019, אבל סביר להניח שאת זה אנחנו מרגישים גם מרגישים בעצמנו.

יו, איזה גל חום היכה בנו בסוף השבוע שעבר. הוא התחיל דווקא בעדינות, אפילו אפשר להגיד שריכך את עמדות ההגנה שלנו מפני הפתעות של מזג אוויר שרבי:  

מי שמקבל גשם בתחילת מאי, לא מצפה ל-38 מעלות באמצע מאי! אז היה לנו גשם, ואז כמה ימים של מזג אוויר נעים למדי, כזה שהאירופאים מקבלים כל קיץ למשך כמה חודשים למשל (למרות שבשנים האחרונות גם להם יש גלי חום לא נעימים בכלל), ואז – בום טראח, חום של אמצע אוגוסט.

בשבוע שעבר עבר עלינו גשם – גשם בתחילת מאי! לא זוכרת מתי זה קרה בפעם האחרונה בארצנו הקטנטונת. רגע לפני שהשמש החמימה הופכת לחמימה מדי, טיפות הגשם הביאו איתם תחושה נעימה. 

שמעתי אותן כל הלילה, מספרות שלי שזהו, אפשר להתחיל לקפל את הפוך ולהוציא את בגדי הקיץ.

ירק מוזר ביותר, הקינרס הזה. כלומר, החורשף. אני מדברת כמובן על הארטישוק, למרות שזה נשמע כמו חידה של פסיכומטרי. 

השם "קינרס" נזכר כבר במשנה, אז כנראה שאכלו כאן בסביבה ארטישוקים כבר אז.