התקופה הכי יפה בעיניי של כל פרי היא בתחילת העונה שלו. 

קצת אחרי שהוא הפך להיות בן בית על המדף, כשכבר לא צריך להתלבט אם הוא עדיין בוסר (כי זה ממש לא כיף לתת ביס בפרי בוסר שחיכית כל כך לעונה שלו.

ראש השנה שמח! הנה חלפה לה עוד שנה... 

למרות שזה הדבר האחרון שאפשר להגיד על השנה שחלפה לה. אמנם התבואה הבשילה בשדות כמדי שנה, והילדים התבגרו עוד קצת, וגם אנחנו, אבל זו היתה השנה שלימדה אותנו את כוחה של אי הודאות –כשפתאום השגרה המוכרת הפכה למבול של אירועים חדשים להתמודד איתם.

בשפות צפוניות יש המון מילים לשלג – ואילו אנחנו מוכנים להגיד את השם שלו 60 פעמים בשפה שלנו.

לו רק ירד שלג ונוכל לצאת להשתולל ולהנות מהאקשן (ממש מצב מלחמה בחסות כוחות הטבע – כבישים סגורים, מוסדות  לא פועלים.

יש דברים שמגיעים בשקט. הם מתגנבים לאט, מאחורי הקלעים – אבל לא כמו גנבים בלילה, הם מתגנבים בביישנות, בגלים, לפעמים עושים צעד קדימה ושני צעדים אחורה, באופן מבלבל.

וכששמים לב שהם כבר כאן, שמשהו כבר התחיל, שמשהו הגיע, שמשהו קרה, פתאום מנסים לחשוב מתי זה התחיל בעצם, ולא מצליחים.