היורה שהיה - לגמרי רקד על גגי! זה היה גשם ירושלמי אסלי, מפנק, ארוך ומושקע (כי הוא בהחלט יכל להגיע בצורה של כמה טיפות סמליות... 

אנחנו בכל זאת לא אירופה, וגשם של מעל חצי שעה לא טריוויאלי כאן בכלל).

אם תחפשו ברחבי הרשת מידע על הגויאבות, תמצאו כנראה כל מיני פיסות מידע – כמו למשל:

שהגויאבה שייכת למשפחת ההדסיים, וכוללת הרבה (בערך 100) מינים של שיחים טרופיים ועמים קטנים; שיש שמות מצחיקים לחלק מהם, כמו למשל "גויאבת ההר", "גויאבת תפוח" או "גויאבת תות".

סוכות נגמר – אפשר לפנות את כפות התמרים שהיו לנו לסכך והזכירו לנו כמה נחמד לישון מדי פעם בחוץ, עם הריח של הרוח במקום המזגן, ולהתבונן בכוכבים במקום באור הצהוב של מנורת הלילה.

מי שרואה בשינה בתוך הסוכה אטרקציה שקשה לעמוד בפניה הם בדרך כלל הצעירים במשפחה, והם גם אלו שאוהבים לישון באוהל בדרך כלל, להירדם עם קולות התנים ולהתעורר עם ציוצי הציפורים.

בראשון שעבר – עבר עלינו יום הכיפור, מקווה שהיה קל ומועיל למי שצם. 

יש תחושה של "כיפור מתמשך" בגלל הסגר: בחוץ שקט הרבה יותר, הכבישים נראים ריקים מדי פעם (במיוחד כשמהדקים את הסגר) והאנשים שמתהלכים בחוץ נראים רציניים, או מודאגים.