את הסיפור של הלפת כבר סיפרתי כמה פעמים, אז תנו לי לתת לכם את התמצית: במשך 2500 שנים הלפת סיפקה ביטחון קלורי לבני האדם במזרח התיכון ואירופה לא לגווע ברעב – אנחנו, כפויי טובה שכמונו זנחנו אותה לאנחות לטובת פקעות צעירות ואקזוטיות שהגיעו מאמריקה במאה ה-16.
כן, בפועל הסיפור של הלפת מורכב יותר ובחלקים מסוימים של העולם היא נזנחה והפכה כמזון לבהמות עוד לפני שהגיעו תפוחי האדמה והבטטות – ועדיין הדחיקה שלה כירק זנוח ומיתוגה ב-600 השנים האחרונות כ'מזון לעניים', עושה לה עוול.
כזכור הלפת היא ירק ממשפחת המצליבים והיא כנראה אחד הצאצאים הראשונים שפותחו מכרוב הבר. לתקופה ארוכה היא גם הייתה החשובה שבהם. למה, קלוריות זמינות ומהירות. הלפת אולי אינה חלום קולינרי, אך היא משביעה.
בהמשך סר חינה וחבל. אני מודה, לא הייתי רוצה לאכול לפת כל יום וכל היום, אך גם לא הייתי רוצה לוותר עליה כליל. בחורף הלפת היא תופסת נהדרת לכל תבשיל קדרה, היא נהדרת במצב כבוש.
זה הזמן לציין שהשבוע הלפת המתארחת אצלנו, אינה הלפת הרגילה, זו הלבנה סגולה, אלא זן ייחודי יותר של לפת, הלפת הלבנה המתוקה.
לפני שאהלל את שבחי הלפת הלבנה (ויש מה להלל), אני רוצה לפתוח סוגריים ולדבר על זני לפת. זה לא שלא קיימים כמה זנים של לפת, יש מספר זנים. אך רוב הזנים שמגיעים לשווקים הם בגדול, 'עוד מאותו דבר'.
קשה מאוד להבחין בניואנסים וכאשר הם קיימים הם נוגעים לתכונות רלוונטיות לחקלאים (כמו התאמה לתנאי אקלים וקרקע שונים). הסיבה לכך טריוויאלית, החל מהמאה ה-16, כשהלפת נדחקה ונזנחה, ירקות אחרים זכו לתשומת הלב של המפתחים.
את הלפת המשיכו לגדל היא יועדה כמספוא לבהמות ומזון דחק לעניים – שתי אוכלוסיות שלא ממש חשוב להתאמץ בשבילם. סביר להניח שהרבה זני לפת שבמקור נועדו למאכל והיו בעלות תכונות טעם שונות, פשוט נעלמו.
לכן אני כל כך שמחה כאשר מזדמנת אלינו הלפת הלבנה המתוקה. איכשהו, היא חמקה מהמסלול ההיסטורי של הלפת והיא מדגימה את הכוח של עושר זני. כי הלפת הלבנה המתוקה, כמו שמרמז שמה, פחות מרירה מהמקור (שיש הטעונים כלפיו שהוא 'תפל') ויש לבשר הצח שלה מתיקות מעודנת שאין בזן הרגיל.
הלוואי שיום אחד מכון וולקאני או מוסד דומה, ירים פרויקט לפת, כי לדעתי המצליב הצנוע הזה, עדיין לא אמר את המילה האחרונה. אז מה עושים עם הלפת הזו? את מה שעושים עם לפת רגיל ועוד יותר. למשל, אני אוהבת להשתמש בלפת לבנה מתוקה גם בלי לבשל, להחמיץ או לאדות. אני משלבת אותה בסלטים וגם במנות דג קרות כמו סשימי וסביצה. אני פורסת אותה דק דק, או מגרדת ממנה רצועות, ועם קצת מיץ לימון ומלח גס – תענוג.
