לפרוט זה לא רק על נבל

אוקטובר 17, 2009

יש דברים שמגיעים בשקט. הם מתגנבים לאט, מאחורי הקלעים – אבל לא כמו גנבים בלילה, הם מתגנבים בביישנות, בגלים, לפעמים עושים צעד קדימה ושני צעדים אחורה, באופן מבלבל.

וכששמים לב שהם כבר כאן, שמשהו כבר התחיל, שמשהו הגיע, שמשהו קרה, פתאום מנסים לחשוב מתי זה התחיל בעצם, ולא מצליחים. כזה הוא הסתיו, למשל. אם ניפגש באמצע היום ואספר לכם שהסתיו כבר התחיל את המסע שלו לעבר מרכז הבמה על לוח השנה, יש סיכוי סביר שתחשבו שהייתי קצת יותר מדי זמן בשמש, נוכח גל החום שפוקד את מדינתנו הקטנה.

אבל בעצם, יום ההיפוך כבר עבר, וסוכות מתקרב אלינו, גם אם ראש השנה עדיין מסתיר אותו על גבי לוח השנה. יכול להיות שהשנה תשומת הלב שלנו מוסחת יותר מהרגיל – נוסף על ענייני בית-עבודה-משפחה- דאגות קיומיות יש כמובן גם נושא "החיים תחת צל הקורונה", ולכן נוכל לסלוח לעצמנו אם לא שמנו לב שבין משבי החמסין כבר מתגנבים לילות רעננים, ושיש כבר, בעצם, רימונים בשלים על העצים.

רימון הוא פרי מיוחד. ראשית כל, הוא גדל הפוך – עם ה"ראש" כלפי מטה. רוב הפירות מחוברים עם מה שנראה כמו החלק העליון שלהם אל הענף, חוץ מהרימון, שהכתר שלו פונה כלפי מטה.

מעבר לכך, אני לא מכירה עוד פרי שדורש הרגלי מדיטציה כדי לאכול אותו. אני מודה, גם לי לפעמים מתחשק לקחת חופן גרעיני רימון ולמלא בהם את הפה, אבל אני מתעצלת לקלף (אם זה קורה גם לכם, ובכל זאת מתחשק רימון – אפשר גם לסחוט… זה לא כמו לאכול את הפרי בשלמותו, אבל יותר טוב מלא לאכול בכלל…

היום יש גאדג'טים למטבח שמבטיחים להקל במלאכה, ולכן אם אתם מאוהבי הרימונים אבל פחות נהנים מהתהליך שמסביב, שווה לשקול לצרף אחד למטבח). אגב, להבדיל מפירות אחרים שאותם מקלפים, רימון – פורטים.

הרימון הוא אחד הפירות בהן נתברכהארצינו. היות והוא כאן מהעת העתיקה, אפשר למצוא המון עדויות לכך שהוא היה חביב על האנשים שגרו כאן בתקופה שכנראה היה קצת יותר קריר בארץ: הוא מופיע לא רק על פסיפסים שמתגלים בחפירות ארכיאולוגיות או על תכשיטים עתיקים, אלא שהוא נזכר כבר בתנ"ך ונמצא כל כך קשור לשפע שנובע מארץ הקודש, שנבואה העוסקת בחורבן כוללת התייחסות לכך שהזית, התאנה והרימון בארץ יפסיקו להניב פרי.

הרימון מזוהה עם שפע (קל להבין למה) וגם עם פריון, וחוכמה. שולי המעיל של הכהן הגדול היו מעוטרים ברימונים, על עמודי בית המקדש הראשון, והיום הם מקשטים ספרי תורה.

הרימון זוכה להרבה תשומת לב בשנים האחרונות, לא מעט בזכות מחקרים שמצביעים על התרומה שלו לשמירה על הבריאות, ועל הערכים התזונתיים העשירים שלו.

הקליפה וגם הפרי מכילים טאנינים-פולי-פנולים (אם המילים האלו מוכרות לכם גם בהקשר של יין, אתם צודקים. וגם – מרימונים עושים יין פורט משובח). חלק מהמחקרים הצביעו שאכילת רימונים מעלה את רמת נוגדי החימצון בגוף שנלחמים בשורה של מחלות –מעכבים התפתחות של סוגי תאים סרטניים רבים, מונעים תופעות שליליות שנגרמות מכולסטרול "רע" ובולמים התפתחות של דלקת פרקים.

חלק מהמחקרים מצביעים גם תמיכה במערכת החיסונית והגנה מפני זיהומים. בעיני מי שפחות נוטה לקבוע את התזונה שלו לפי אופי מחקרים מדעיים, הרימון הוא פרי מקומי, עונתי, שופע ויטמינים ומינרלים, כמו "סופר פוד מקומי" (וגם שחקן מרכזי במוצרי קוסמטיקה למינהם), וזו כבר סיבה מצויינת לאכול אותו. והוא גם טעים, כמובן.