הפעם אני מסתכנת -ע"פי שבחוץ משתוללת "שרקייה" אני הולכת על קרח דק וכותבת על כוסברה, , Coriandrum sativum ממשפחת הסוככיים.
אחרי שנתיים בהם אני מדברת עם הרבה אנשים על הרבה ירקות אני יכולה להגיד בבירור מוחלט שזהו "הירק" שעומד ראשון ברשימת המאכלים המעוררים תגובות קיצוניות ביותר!
(אחריו ובסדר הזה הם החצילים, שומר, כרוב ומשפחת הסולוניים ככלל)
אני אומרת זאת מבלי להתווכח על טעם וריח. אני מבהירה-הנני מגדלת ומתייחסת אל הצמח הזה מבלי להפלותו, כאילו היה שווה לכל צמח אורגני אחר בגינה. אני כן יכולה להעיד על סגולה מיוחדת המשתייכת לכוסברה, (שכן משתמעת לשני פנים), אין ספק שהכוסברה דוחה את זחלי לבנין הכרוב (שעליהם אני מנחשת שנכתב הספר "הזחל הרעב" שאכל ואכל ואכל ואכל….) ובכך היא מגינה על גידולי הכרוב, ברוקולי והכרובית….ככה זה בעולם ה אורגני, המון צדדים להכל והכל עולם ומלואו.
עם החום הזה הכוסברה טסה לה לפרוח, אני מקווה שהשבוע נתפוס אותה לפני המצב הזה, כי אז עליה הופכים מנוצים יותר, נהייה לה עמוד תפרחת באמצע, שגבעולו קשה ולא נשאר הרבה ממנו לאכול.
אז לכבוד אלו שרק שמיעת המילה "כוסברה" מעוררת בשפתותיהם "איככס" וראשם מתחיל לרטוט ללא שליטה (כמו מספר בני משפחה שלי, שלא אפרט את שמם) אקרא לצמח זה בשמו העברי "גד השדה".
השם כוסברה הינו שמו הערבי של הצמח ומגיע מהמילה היוונית Koros שפירושו פשפש. השם כנראה מתייחס לריחו של הגד שדומה לריח המופרש ע"י חרק ממשפחת החיפושיות ששמו בלטינית Maladera matrida . החלק השני מהשם מגיע מהמילה בעברית "מטרידה" כי זהו חרק שנכנס לבתים לקראת ערב, מתעופף באיטיות ומפריש ריח נורא כאשר נבהל. הוא נקרא ככה בטעות ע"י אנטמולוג ישראלי שחשב שגילה מין חדש. שמו העממי "חומייני" מגיע מפני שכנראה הגיע אלינו מאיראן על צמח שיובא בסביבות שנות מהפכת חומייני. באנגלית שמו מאוד ברור והוא STINK BUG.
ולהגנתו של גד השדה אספר לכם שהוא מוזכר כבר בספר שמות, (ט"ז, ל"א). במשפט המתאר את טעמו של המן שירד מן השמים בסיני: " כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש" !!!!! גד השדה גודל בארץ כבר בתקופת המשנה, אכלו את העלים, הגבעולים ואת הזרעים בדומה להיום. מכיוון שיש לו אזכורים רבים במקורות כנראה שהשימוש בו היה נרחב ולאורך כל השנה ע"י ייבוש העלים. " דאכלא כוסברתא הוו לה בני בשרני" (כתובות ס"א) על פי התלמוד כל מי שאוכלת כוסברה תזכה להוליד בנים שמנים ובריאים.
זרעים של גד נמצאו במערה בישראל ויוחס להם גיל של 8000 שנה. ישנם איזכורים לגד בסנסקריט המספרים על גידולו בהודו לפני 7000 שנה.
בימי הביניים הכינו ממנו שיקויי אהבה וקטורת. הוא מוזכר כסם אהבה בסיפורי אלף לילה ולילה. באירופה הוא משמש להכנת מי-טואלט וליקרים.
הגד הכרחי במאכלים ממטבחים שונים:
מקסיקו- גוואקמולי
הודו- מסאללה וקארי
תימן- סחוג
פרו-סביצ'ה
חייליו של יוליוס קיסר שימרו בשר בעזרת זרעי ועלי כוסברה. הטעם לא היה מניעם היחיד.. חוקרים מצאו שבכוסברה יש חומרים נוגדי חמצון, המונעים קלקול שומן מן החי והתפתחות תולעים ובקטריות. כמו כן הוא עשיר בפיטוכימיקל הנקרא קוריאנדרול (מכאן שמו באנגלית, COORIANDER ) הנחשב למסייע במניעת סרטן. הגד עשיר באשלגן, בטא קרוטן וחומצה פולית.
ברפואה העממית של האזור משתמשים במרתח שלה כנגד דלקות עיניים פה וחניכיים. עיקר סגולותיה: הרגעת כאבי בטן, צרבת, הקאות סחרחורות וכאבי ראש.
בשביל שממש אהיה "לא לוקחת צד" אספר לכם שקראתי בלוג של אחד בשם "הנודד" ב-The Marker בשם " כוסברה -מעשה שטן באיצטלת פטרוזיליה?" ולמרות שהינני חובבת הירק כדאי לכם לקרוא זה ממש מצחיק! הנה קישור http://cafe.themarker.com/view.php?t=1289898
כל טוב ולבריאות
שלכם
מגי
בארגזינו השבוע:
מלפפונים
עגבניות
כרוב או סלרי
בצל ירוק
שום ירוק
כוסברה או שמיר
חסה
שומר
ברוקולי (אם יפרח יוחלף באחלה קלמנטינות)
ותפוחי אדמה
בגדולים
כרישה או כרוב או סלרי
מנגולד
רוקט
ולפת
בפירות
תפוחים
הדר
ואבוקדו או בננות
