על ט"ו בשבט שבנפש

ינואר 20, 2019

יש חגים שמגייסים את האמונה הפנימית. בכלל, חקלאות דורשת את העבודה הפנימית הזו של האמונה. מחליטים שחלקת אדמה תיועד לזריעה או שתילה – ומקווים שהעבודה הקשה של סיקול האבנים והפיכת הקרקע תשתלם. זורעים ושותלים, מרימים עיניים כלפי השמיים, מוחים מצח מיוזע ורוצים להאמין שהשנה תהיה גשומה במועדה, ולא קרה מדי ולא חמה מדי, והכל יבוא על מקומו בשלום, והיבול יעלה יפה. בוחרים שלא להשתמש בחומרים סינטטיים אגרסיביים ומזיקים, ומאמינים שכך נכון, וכך ראוי ויהיה מי שיעריך את העבודה הנוספת ואת הטוב שמביא איתו פרי טעים, בשל ועסיסי, בגודלו הנכון ובעונתו)כשהוא נטול רעלים(. כשאנחנו שותלים עץ, גם אצלנו, בגינה הפרטית של הבית – אנחנו מאמינים ומקווים שנהיה שם לראות אותו צומח ומוסיף גובה, ושגם שתילה של עץ אחד יש לה מקום וחותם בעולם.

למה דווקא ט"ו בשבט הוא חג שמצריך את האמונה הפנימית? בפורים – כולם מתחפשים, רוקדים ויוצאים לרחובות, רואים את החג. בפסח – האביב נותן אותות וריחות שהגיע העת לצאת ממצרים ולתת לפריחה ולקרני השמש הראשונות מקום בלב. מה מביא איתו ט"ו בשבט? חגיגת ראש השנה ל(מעשר) האילנות באמצע החורף: הלילות ארוכים וקרים, הימים סגריריים והיחידה שמרימה את שלהבת החגיגה היא השקדיה, שכבר מתחילה להוציא פרחים ביישנים (השנה היא הקדימה). שכנותיה עומדות מצועפות ומכונסות, ענפיהן שחורים ועירומים אל מולה, והיא לאט לאט מתכסה במלמלה של פרחים. לאן את מתקשטת ככה? הן אומרות לה. חכי, עדיין חורף. ואם לא יבוא האביב? ואם תגיע רוח עזה ותסחוף את כל הפריחה? אבל השקדיה ניצבת ביניהן שקטה ויציבה באמונתה. הפריחה שלה היא פריחה של אמונה, שעוד מעט יתחיל גם השאר ללבלב, שהתהליך כבר תוסס בתוך הגזעים והענפים והשורשים של שכניה לחורש, גם אם לא רואים עדיין.

בחקלאות, התהליכים הסמויים מהעין הם החשובים – השורש מתחיל להתארך מעט לפני ששני העלים הראשונים של הזרע הצעיר נפתחים; התהליכים המתרחשים בקרקע, שהופכים אותה לפוריה ובריאה, כשכל פרוקי הרגליים והבקטריות מצטרפים לחגיגה – גם הם לא נראים. התעבות השורשים, התמלאותם בסוכר, ההבשלה של הפרי – הרבה פעמים אלו תהליכים שמתרחשים מאחורי הקלעים, עד שברגע אחד אנחנו רואים את תוצאותיהם.

ט"ו בשבט הוא החג המוצהר של הפירות היבשים. גם כאן, מה שהחל במחשבה טובה הפך להרגל מיותר – הרי את הפירות היבשים נהגו לאכול בגלל שחשוב היה לטעום מפירות ארץ ישראל, ובגולה לא היו להם מקררים ומטוסים להביא את התוצרת טרייה, אז ייבשו. אנחנו כבר לא בגולה, אז אפשר להחזיר את המהות למנהג ולאכול את הפירות טריים, בלי תוספות סוכר מיותרות. מי שבכל זאת רוצה לנצל את ההזדמנות לנשנש חטיפים מיובשים – כדאי לבחור את האורגניים, לא רק בגלל שיש בהם פחות סוכר, אלא בגלל שהם לא מכילים חומרים שהגוף מסתדר טוב יותר בלעדיהם, כמו ברום וחומרים משמרים (בגלל זה הם פחות יפים מהפירות היבשים המבריקים והזוהרים…)