אני אוהבת להכין לעצמי שייקים מושקעים ומשודרגים. פינוק אמיתי. שום דבר שדומה לתות-בננה-תמר המינימליסטי והקלאסי (למרות שגם מהשילוב הזה אני נהנית לפעמים).
שייק טוב מרגיש לי כמו פינוק קולינרי על הבוקר, וגם משביע אותי לכמה שעות טובות מבלי להכביד על הבטן, עד שאני באמת מוכנה לארגן לעצמי ארוחה. אחד הרכיבים המועדפים עליי בתוך שייק הם האגוזים למיניהם – לוז, מלך, קשיו, שקדים… הם מוסיפים למרקם הקרמי והכיפי, מביאים איתם את השומנים הטובים שאני תמיד שמחה להוסיף לתזונה שלי, ו… ובכן הם טעימים. רק שאחד מהאגוזים ברשימה הזו הוא לא אגוז כלל, אלא פרי. זה לא עושה אותו פחות טעים או מזין, אבל בכל זאת – הקשיו הוא לא אגוז.
עץ הקשיו אוהב לגדול לו באקלים טרופי וסאב-טרופי, כאשר המדינות בהן הוא מיוצר בצורה מסחרית הן גאנה, חוף השנהב, ברזיל (שזו גם ארץ המקור שלו), אינדונזיה, וייטנאם, ניגריה, וגם הודו – ממנה התחלנו להביא לאחרונה "אגוזי" קשיו אורגניים וטעימים. העץ עצמו נחשב לבעל גובה בינוני, למרות שהוא מגיע ל-12 מטרים ללא מאמץ מיוחד. האקדמיה העברית החליטה להעניק לו את השם הלא מחמיא " תולענה". מתוך עלי הכותרת של פרח הקשיו מתפתח פרי, ואם היינו מצפים שבתוכו יחכה לנו אגוז הקשיו, כיאה לזרע המסתתר לו בתוך הפרי, אז כאן מצפה לנו ההפתעה. פרי הקשיו, הנקרא גם תפוח הקשיו הוא בעצם פרי מדומה (הפרי בנוי גם מחלקים אחרים של הפרח בנוסף לשחלות).
הוא אכן טעים, ומכינים ממנו מיץ מקומי מרענן (בערך כמו שאצלנו אפשר למצוא מיץ תפוזים בכל דוכן מיצים ברחוב), אבל זוכים לטעום ממנו המקומיים בלבד היות והוא מתקלקל במהירות ולא ניתן לייצוא. החלק לו אנחנו קוראים "אגוז קשיו" צומח על פימת הפרי, במקום בו היה הפרח – והוא הפרי האמיתי.
את הקשיו (נקרא לו בכל זאת "אגוז", לשם הנוחות…) אי אפשר פשוט להוריד מהעץ ולאכול. לא רק בגלל שדי מסוכן לאכול אגוזים בגובה 12 מטר, אלא גם בגלל שמתחת לקליפה של הקשיו מסתתר לו חומר רעיל שיש צורך לנדף לפני שניגשים למלאכת האכילה. לכן, אחרי שמורידים את תפוח הקשיו ואת האגוז-פרי שמחובר אליו מפרידים ביניהם.
את התפוח כאמור אפשר לאכול, ואפשר גם להכין מיץ. את האגוז, על קליפתו הרעילה, שולחים לחימום – בדוד קיטור (בכלל לא כדאי לדלג על השלב הזה, היות וחשיפה לשרף הרעיל שבתוך הקליפה עלולה להוביל לגירוי במקרה הטוב ולהרעלה במקרה הפחות סימפטי). אחרי הטיפול בקיטור מוציאים את האגוזים וממשיכים בעיבוד שלהם – בצורה ידנית: מסירים את הקליפה החיצונית ומעבירים את האגוז בדיקה ידנית לוודא שלא נשארו שאריות. לכן, גם אגוזי קשיו "טבעיים" שלא עברו קליה ועיבוד בבית קליה, בכל זאת עברו חימום כלשהו.
שימוש בקשיו הוא פתרון נפלא למי שמעדיף לצמצם צריכה של חלבונים מהחי, אבל עדיין רוצה להנות מטעמם של ממרחים ומוצרים דמויי גבינה, היות וחמאתקשיו, ממרח וגבינת קשיו מאוד דומים במרקמם (ולדעתי גם טעימים). ב-100 גר' קשיו יש בערך 12 גר' חלבון, ובערך 6 מ"ג ברזל. הקשיו הוא גם מקור טוב לצריכת ברזל, אשלגן וויטמין B. מתכון נחמד מצאתי כאן: https://vegansontop.co.il/cashew-nut-cheese/
לבריאות!
שלכם,
צוות הגינה של מגי
צפוי לנו בסלי הירקות האורגניים (טיוטה בלבד):
מלפפונים
עגבניות
חסה
תפוחי אדמה
פטרוזיליה
סלרי עלים
פלפל
מנגולד
קולרבי
בסלי הירקות האורגניים הגדולים גם:
כרוב
בטטות
כוסברה
בסלי הפירות האורגניים:
בננות
תפוזים
אשכולית אדומה
בסלי הפירות האורגניים הגדולים גם:
פומלית
עוד תפוזים
