מחר בבוקר, בעונת המשמש

יוני 2, 2019

הביטוי "בוקרא פיל משמש" בערבית מנסה לבטא מועד קצר כל כך שחולף כמעט מיד, ולכן אי אפשר שלא לפספס אותו – משהו שמגיע וחולף כמעט בין רגע, כמו עונת המשמש, שמגיע ונעלם מהר מאוד.

הכוונה בפתגם הזה היא למשהו שיקרה "מחר בבוקר, בעונת המשמש", כלומר לא יקרה לעולם כי הרגע המתואר חולף מהר כל כך. לדעתי, על אותו משקל אפשר להשתמש בביטוי "בוקרא פיל שסק" או "בוקרא פיל דובדבן", אבל ניצמד למקור. ובכן – נפתחה לה עונת המשמש. הכינו את הגוגואים.

כמו במקרים רבים אחרים של פירות וירקות אורגניים שנמצאים בתחילת העונה (לפעמים גם בסוף העונה), נציגים ראשונים הגיעו אלינו לחנות, בטפטופים – כמות שנגמרת בכל פעם תוך יום- יומיים. הסיבה לכך שהמגדל מביא לנו קצת בכל פעם היא – שבחקלאות האורגנית זמני ההבשלה הם טבעיים, ולא נכפים על העץ. בהתחלה, בתחילת העונה, יש רק מעט יבול בשל, והמגדל, שלא מרסס את העץ בחומרים שמטרתם להבשיל את כל היבול בבת אחת כך שיהיה נוח לוגיסטית לאסוף אותו – מחכה בסבלנות וקוטף רק את מה שבשל. עם זאת, במקרה של המשמש האורגני, עוד מעט שאר הפירות שעל העץ "יישרו קו" ויבשילו, והכמות בחנות תגדל פלאים.

לפני שהגיע אלינו לאיזור הים התיכון, עשה המשמש סיבוב חובק עולם: הוא נולד באיזור סין, בערך במקום בו היא גובלת ברוסיה. מיסיונרים ספרדים ומתיישבי "העולם החדש" שביקשו להם חיים טובים יותר בארה"ב הביאו אותו לחופי אמריקה, כאשר רוב המשמש כיום גדל בטורקיה. כל מקום על פני הגלובוס גם העניק לו שם משלו: בלטינית, אחת השפות הראשונות בה הוא הוזכר, מתייחסים לעונה הקצרה שלו – שמו הוא praecoquus, כלומר המקדים להבשיל. בספרדית הוא נקרא albaricoquero, ובאנגלית – apricot, מילה הדומה לשם הרוסי: "אבריקוס".

המשמש אוהב את האקלים הים תיכוני, שמאפשר לו לקבל מנות קור יפות, אבל לא ארוכות מדי (המשמש שייך למשפחת העצים הנשירים – אלו שמשירים את העלים בחורף, כדי שהשלג המצטבר לא יערם עליהם ויגרום לעץ להישבר תחת המשקל). עם זאת, במקרים בהם מזג האוויר "משתגע", היבול עלול להתמעט באופן ניכר: בשנים שבהן לא היו מספיק משקעים, עונת הקור היתה קצרה מדי, החורף או האביב סבלו ממכות ברד או חום, יבול המשמש שילם את המחיר: המשמשים מתמעטים והופכים להיות קטנים. במקרה שלא היו מספיק מנות קור העץ עלול להוציא פרחים עקרים, או מעטים ומעוותים.

ואולי "בוקרא פיל משמש" מתייחס לקוצר העונה שלו לא רק ברמה השנתית, אלא על ציר הזמן היותר ארוך – כי יבול המשמש בארץ מצטמצם עם הזמן. חלקית בגלל שהוא מפנה את מקומו לגידולים אחרים (האננס, הקיווי והמנגו קיבלו עם השנים מקום מכובד יותר בסל הקניות של הישראלי, על חשבון פירות שהיו כאן לפניהם – השסק, המשמש, הסברס). אולי הסיבה קשורה בכך שהגידול באוכלוסיה לא שווה לגידול בכמות נטיעות המשמש (כלומר האוכלוסיה של הצרכנים מתרחבת, וכמות המשמש לא עומדת בקצב), או שהאקלים בארץ הופך להיות חם מדי בשבילו ושטחי הנטיעות הפוטנציאליים מצטמצמים.

בנימה אופטימית יותר – המשמש האורגני מזכיר לי שמש קטנה. הצבע הצהוב-כתמתם-עם לחיים אדומות לפעמים שלו מגיע מהנוכחות של הפיטוכימיקל בטא קרוטן שהוא מקור טוב לויטמין A (החיוני לגוף האדם על מנת לחזק את מערכת החיסון, לתחזק ראיה תקינה, להגן מפני מחלות לב וגם להגן על העור – מפני קרינת השמש המזיקה). העונה הקצרה ושפע הפרי שמגיע איתה מביאים פתרונות יצירתיים לאחסון ושימור משמשים – אוכלים טריים עד להתפקע (שומרים את הגוגואים!) ומהשאר אפשר להכין ריבות, עוגות (משתלב נהדר עם עוגות גבינה, שתכף יגיעו עם חג השבועות), ואפשר גם לייבש בשמש ולהכין לדר. העיקר – לזכור ש"בוקרא פיל משמש", ולאכול כל עוד הוא כאן.