היום לצמד המילים "הגיע מסין" או "מיוצר בסין" יש צליל של גנאי, על אחת כמה וכמה בתקופת הקורונה. מה שמיוצר בסין מקבל תדמית של זול, לא איכותי, חשוד בהעתקת זכויות יוצרים וברמיסת זכויות אדם על הדרך.
בקיצור, עלי אקספרס סטייל. אבל פעם – כל הדברים הטובים הגיעו מסין. נודלס, אפרסקים, שיזף סיני, תפוז סיני, יאם סיני (קרובו הפחות מפונק של תפוח האדמה). וגם זיקוקים. ומנגו – שהגיע במאיזור הודו-סין, למרות שהוא מזוהה הרבה יותר עם האיזורים ההודים (כנראה בגלל ש"צ'אטני" לא נשמע סיני בכלל).
הבעיה עם מנגו היא שלא ברור מה לעשות אתו קודם. עם פירות אחרים זה עוב ככה: משהגיע הפרי מביאים אותו הביתה בששון ושמחה, מניחים בראש סלסלת הפירות – ממילא הוא לא ישכב שם הרבה זמן. שוטפים, מחלקים בין בני הבית שרוצים לקבל חתיכה מהפלא החדש, מכניסים לרשימת הקניות להביא עוד מחר כי נגמר. אחרי שבועיים שלושה קצב הצריכה יורד, אחרי חודש וחצי כבר מתחילים לאלתר – מכניסים קצת לסלט פירות, לסמודי של הבוקר.
אחרי חודשיים (אם הפרי עדיין איתנו, כי עם השסק או המשמש, למשל הטריק הזה לא תופס) מתחילים להכין ריבות כי נגמרה ההתלהבות אבל פרי עדיין יש. מגוונים עם הריבות – מכינים עם תבלינים שונים, אוכלים עם היוגורט של הבוקר, עם הפנקייק, מפתיעים חברים ושכנים עם צנצנת יפה.
עם המנגו זה לא עובד. אפשר לעשות אתו כל כך הרבה דברים, ומתחשק לעשות את כולם בבת אחת. קודם כל – זה פרי שתענוג לאכול טרי, כי אפשר לאכול אותו כשהוא מוגש כאילו אנחנו על החוף (או בשוק) בתאילנד – פרוס לקוביות בתוך הקליפה. יש לי חברה שהילדים שלה מוכנים לאכול אותו רק ככה, מבחינתם זו הצורה שבה מנגו תקני מגיע. אבל הוא טעים גם בתוך שייק, וגם חתוך על גבי דייסת שיבולת שועל (לא כל הפירות עוברים את המבחן הזה.
עם אפרסק למשל, או תפוח, לא טעים לי. עם ענבים או אבטיח בטוח לא, אי אפשר אפילו לדמיין את זה). והכי הכי – הוא מעולה להכנת ריבות וצ'אטני הודי, ולא פחות מעולה בתור חמוצים או כבוש בצנצנת עם המון תבלינים צבעוניים וריח מטריף. אפשר (ורצוי!) כמובן גם להכין ממנו עמבה, ואפשר לעשות בו שימוש גם כשהוא עדיין בוסר, וגם הגלעין שלו בר שימוש. כבר הזכרתי שאני אוהבת את הפרי הזה מאוד?
אז כאמור, הוא מגיע אלינו מסין-הודו, מאזורים החמים והטרופיים שבהם, ולכן על מנת שירגיש בבית צריך לתת לו תנאים של חממה ומונסון ולהשמיע ברקע שירים מסרטים הודיים. אם אין לכם כאלו בנמצא, לפחות שימרו על אקלים חם ולח בסביבה שלו והשקייה בשפע. אם אתם מתכננים להוסיף אותו לגינה שלכם (אני בעד, אם אתם שכנים שלי), קחו בחשבון שהשתיל הרך הזה יכול להגיע לגובה של 35-40 מטר, עם קוטר גזע של כ-10 מטרים, כך שבהחלט אפשר יהיה למקם עליו בית-עץ לילדים. המנגו מגיע ב-35 מנינים שונים, אז כדאי להתייעץ במשתלה במקרה ואתם אוהבים סוג אחד במיוחד.
בארץ המנגו מרגיש הכי נוח בצפון, באיזור הכינרת. הוא הגיע אלינו בערך בשנות החמישים, בשנות השמונים כבר היה ייצוא מועט שלו (כ-250 טון בשנה), והיום? יש כ-100 אלף עצים המשתרעים על פני 17 אלף דונמים ומניבים כ- 40 אלף טון בשנה, כמחציתם לייצוא. כמובן שבארץ פותחו גם הזנים המקומיים המוכרים והאהובים: מאיה, אגם, נועם, טלי, עומר ושלי. אני מדמיינת את החוקרים והחקלאים בוחרים שם לזן החדש, וחושבים אולי על הילד שלהם עם הפה שמרוח כולו בפרי, או על הנכד, שבדיוק טעם חתיכה והתלהב – ומחליטים לקרוא על שמו, ואולי זו רק מחשבה שלי…
שלכם,
צוות הגינה של מגי
צפי לסלים השבוע:
צפוי לנו בסלי הירקות האורגניים (טיוטה בלבד):
מלפפונים
עגבניות
חסה
תפוחי אדמה
חציל
כרוב
תרד
סלרי
פטרוזיליה
טימין
בסלי הירקות האורגניים הגדולים גם:
קייל
כוסברה
דלעת
בסלי הפירות האורגניים:
בננה
0.6 תמרים
מלון
בסלי הפירות האורגניים הגדולים גם:
תפוח עץ
חצי אבטיח
ארגז ירקות אורגנים:
תרד
שורש סלרי
מגולד
שמיר
סוג של חסה
נבטים
בצל ירוק
