אדום מבפנים וטעים מכל הכיוונים

יולי 25, 2020

השבוע קראתי ספר על דארווין. מסתבר שהוא בכלל היה בכיוון קריירה אחר מאשר זה שהלך בו לבסוף…

כורק שרשרת אירועים לא צפויה העלתה אותו לסיפון של אוניית ה"ביגל" ההיא בתפקיד אוסף הדגימות בשביל המדענים. אבל לא זה מה שתפס את עיני בסיפור – אלא שדארווין היה אדם מתבונן. מאז שהיה ילד נהג לאסוף חרקים ובמיוחד חיפושיות, והיה אחוז פליאה מהן. כמה ילדים אתם רואים היום בחוץ שמלאי פליאה, ועוד מחיפושית?

והפליאה הזו, וההתבוננות, חיוניים לכל גילוי. אי אפשר לשים לב באמת אם לא מרגישים פליאה לנוכח הדברים. ואני לפעמים, בלי לספר לאנשים בקול, מרגישה אחוזת פליאה ממה שגדל וצומח ומניב פרי סביבי. מהחוזק של קנוקנות הגפן ומהאופן שבו הן יודעות לפלס לעצמן דרך; מהריח של פרחי ההדר, והאופן שאפשר לנחש ממנו מה יהיה טעם הפרי; מהארומה שמתפשטת בחדר כשקוצצים סלט. והיום – בחרתי להתפלא מהאבטיח.

"מין של שיח שרוע חד-שנתי ממשפחת הדלועיים שפרותיו משמשים למאכל" הוא ההגדרה הכי משעממת ולא ממצה שאפשר למצוא לפרי הזה. "פצצת רעננות ענקית ועסיסית שהמון אנשים מחכים לקיץ רק כדי להוציא קערה מלאה שלה מהמקרר ולהתפרקד איתה על החוף ואם לא- לפחות מתחת למזגן" תתאים יותר.

אין כמעט פרי שמסמל את הקיץ יותר מאבטיח. חם בחוץ? טעים בפנים. למרות שרק ביפן הוא מגיע בצורה שנוחה לאפסון במקרר (כן, הם מגדלים אותם במיכל מרובע. מצד שני, מחיר של אבטיח אחד יגרום לכם לרצות לקנות אחד רגיל ועגול ולחתוך אותו לקוביות לבד), אבטיח הוא הפרי האולטימטיבי לקיץ.

הוא מכיל המון מים – 92% (שזה כמעט כמו מדוזה, אבל טעים), ולכן מי שמתחשק לו משהו עסיסי ונמאס לו לרוקן כוסות מים – בהחלט יכול להיעזר באבטיח. מאותה סיבה, גם מי שמתחשק לו לאכול אבל לא להטריח את הבטן במזון כבד וקשה לעיכול – יכול לבחור באבטיח, שלמרות המתיקות הוא עדיין מכיל לרוב מים.

הפרי, שמגיע אלינו מאפריקה (נכון שיש לו חזות אפריקאית, עם הפסים מבחוץ והאדום הבוהק הזה?) הוא פרדוקס – מצד אחד הוא כאמור מכיל כמויות עצומות של מים, מצד שני, הוא אוגר אותם בעצמו, בחקלאות בעל – לא צריך להשקות אותו בשביל זה.

כנראה בגלל זה הוא פרי (ענבה, ליתר דיוק) אפריקאי, ותפוז – לא. העונה שלו חופפת את מזג האוויר הקיצי, הקרוי במקומותינו "לא אכפת לי למה לא אוגנדה, אבל מה רע באנטרטיקה": יוני עד אוגוסט. במהלך חודשים אלו כדאי לאכול כמה שיותר אבטיחים (אחרי שטפחתם עליהם בטקס הסמלי הזה, וחיפשתם את הכתם הצהבהב שמראה איפה האבטיח היה מחובר לאדמה, ווידאתם שהוא נראה טוב) כי אחרי אוגוסט המרקם של האבטיחים הופך להרבה פחות מזמין.

האבטיח טוב לא רק כמקור לנוזלים – יש בו כמות זניחה ביותר של שומן, אבל גם חלבונים, ברזל סידן, מגנזיום, סידן, אשלגן והרבה ויטמינים מקבוצת B, וגם ויטמין A וויטמין C– מנה יומית של 250 גרם מכילה בערך רבע מכמות ויטמין סי שכדאי לאדם מבוגר לאכול. הצבע האדום שלו (ויש גם כאלו עם ציפה צהובה, אבל אני אישית לא פגשתי) מכילים גם ליקופן – כמו בעגבניה, שהוא נוגד חמצון ידידותי ביותר לגוף.