בחשוון ירד יורה

אוקטובר 24, 2020

היורה שהיה – לגמרי רקד על גגי! זה היה גשם ירושלמי אסלי, מפנק, ארוך ומושקע (כי הוא בהחלט יכל להגיע בצורה של כמה טיפות סמליות…

אנחנו בכל זאת לא אירופה, וגשם של מעל חצי שעה לא טריוויאלי כאן בכלל). זה היה יורה כהלכתו, אפילו עם בועות בשלוליות והריח…

כמובן הריח של שיחי הרוזמרין שגדלים לידי ושל כל האבק שהתנדף לו והשאיר אוויר צלול ובוהק. חיכיתי לו בסוכות, ואחר כך הנחתי שיגיע מיד אחרי החג, וכבר הייתי צריכה לגייס את כל הסבלנות החקלאית שלי – אבל בסוף הוא הגיע.

תמיד כשמגיע היורה אני חושבת על החקלאים של ימי קדם (וחלק קטן מהחקלאים בזמננו) שהגשם הוא מקור ההשקיה היחיד של גידוליהם – מה שנקרא גידולי בעל.

השם עצמו כנראה נגזר משמו של האל הקדום, אליו היו צריכים להתנהג יפה כדי לקבל גשמי ברכה בזמנם ובמועדם. הבעל היה אל הפריון והסערה הכנעני (שילוב מרתק של שני תחומי אחריות, שאפשרי רק בקרב קהילה חקלאית שחושבת על גשם – הסערה והפריון מגיעים ביחד, עם ענני הגשם).

חקלאות הבעל אפיינה במיוחד אזורים הרריים מאוד, בהם תכנון השקיה הוא מסובך ביותר (בימים בהם לא משכו צינורות השקיה וטפטפות לא היו בנמצא).

אם לא היה מאגר מים זמין בסביבה שממנו ניתן היה להשקות ידנית, היו מסתמכים רק על מה שניתך מהשמיים: אם אין גשם – אין יבול; אם יש יותר מדי גשם – גם כן נפגע היבול.

אם היו בנמצא חקלאים שהיו נושאים עיניים מודאגות לשמיים – הרי אלו חקלאי הבעל.

באופן מפתיע גם היום קיימת חקלאות בעל, גם בארץ. גידולי החיטה נשענים ברובם המוחלט על חקלאות בעל, וחלק מהחקלאים בצפון הארץ שמתבססים על שיטות גידול מסורתיות מסתדרים גם עם השקיית בעל כדי להפיק גידולים נהדרים.

מה שמפתיע עוד יותר הוא שחקלאות בעל קיימת גם בדרום, באזור הנגב שנחשב לצחיח ושומם למדי מאפשר גידולי חיטה ושעורה בשיטת הבעל – וניסויים שנעשו באזור מראים שאפשר גם לשתול במקום עצי פרי (כמו תאנה, רימון ואפילו עצי אפרסק) שיכולים לשגשג ולנצל את מי הנגר -אלו מי הגשמים שניגרים במורד המדרונות אל תחתית הוואדי.

האזור הכי מפורסם (ועם הנוף הכי יפה ושווה ביקור – במיוחד בעונה הזו, ובמיוחד עכשיו כשאפשר להתאוורר אחרי הסגר) הוא שביל הבעל באיזור הסטף. הפרויקט כולו משחזר את האופן בו התקיימו חקלאים באזור בימי קדם, והשיטות בהן השתמשו על מנת לטפח אותם ולהגדיל את היבולים (מרתק להסתובב באזור ולנסות לדמיין איל נראה לפי מאות שנים, בלי כל האנטנות האלו בנוף).

הציפה לגשם, אצלנו וכנראה גם אצל החקלאים הקדומים היתה מהולה באיפוק ובהבנה שמדובר יהיה בתהליך הדרגתי – עד כמה שאנחנו כבר צמאים לחורף, כדאי שיגיע בהדרגה.

בהדרגה, כמו היציאה מהסגר, ישתנו השדות וגידולי החורף יחליפו את מקומם של גידולי הקיץ והסתיו. התפוזים יהפכו להיות כתומים יותר, ירוקי העלים רעננים ואמיצים יותר (שמתם לב עד כמה קראנצ'ים ועסיסיים הפכו להיות עלי הבייבי?) עוד מעט אתחיל לתת במה לכל אחד מהירוקים הללו, לספר לכם עד כמה כדאי לכם לארח אותו במטבח, מאיפה הגיע ואילו סוגים קיימים עוד ברחבי העולם.

אבל בינתיים, אני רוצה לתת מקום לזמן הזה, שהוא "בין לבין", עוד לא ממש חורף, נדנדה של מזג אוויר שמסמלת גם את הנדנדה שמתרחשת בפנים, עם כל אי הוודאות והחששות ומצבי הרוח שהתקופה הזו (של הסגר – וגם של היציאה ממנו. צריך לתת זמן להסתגל גם לשינוי הזה) מביאה איתה.

מזכירה לכם – שמערך המשלוחים שלנו פועל במלוא המרץ, ואם פחות מתחשק לכם להגיע לחנות, או שיש מישהו שתרצו לפנק במשלוח של ארגז במלא בכל טוב אורגני טרי, אתם מוזמנים לדבר איתנו בטלפון\ווצאפ\מייל או להזמין ישירות דרך האתר ונשמח לעזור.

שלכם,

צוות הגינה

צפי לסלים השבוע: