ראשי כרובית

נובמבר 28, 2020

כל הגשם הנהדר הזה עושה חשק לבשל מרק ממשהו, או להכניס אותו לתנור.

בחוץ נקוותה השלוליות, חלזונות מאושרים מגששים החוצה את דרכם ומשוטטים על האספלט הבוהק ממים. הצמחים בגינה מאושרים מהשפע הזה, מושיטים כלפי מעלה עלים מכוסי בוץ וגומעים באושר את המים הניתכים עליהם מהשמים.

גם החקלאים מחייכים אל עבר העננים המביאים איתם מתנות מהשמיים, ורק מבקשים בלחישה – שהגשם יגיע במנות טובות, לא יותר מדי ולא פחות מדי, שירווה את האדמה ולא יצלוף בצמחים, שישקה ולא יטביע את השדות. גם הם, החקלאים, אוהבים להתבונן בגשם בזמן שיש משהו חם שמתבשל בסיר, או מתחמם לו בתנור – כרובית היא מועמדת נהדרת לשני השימושים.

לעומת ירקות רבים (וגם חלק נכיר מהפירות שכולנו אוהבים) שמגיעים אלינו לאחר שעשו טיול חובק עולם, הכרובית היא דווקא ממחוזותינו – ומכאן התפשטה לשאר העולם. כמו סיפור בלשי טוב, המקור המדויק שלה לא ידוע, אבל לא פוגע בשאר העלילה: בעת הקדומה לא הכירו אותה, אך היוונים והרומאים נהנו מאכילת ראשי הכרובית הלבנים והקראנצ'ים – מהתיאורים של פליניוס הזקן על הכרוב למשל, אפשר להבין שאחד מהזנים המתוארים הוא כרובית.

משם עושה הירק הזה קפיצה כרונולוגית אל המאה ה-12 אל תיאורי המאורים שמספרד, שטענו שמקורה אי שם בסוריה (מקום שנשמע בטח כל כך אקזוטי בתקופה ההיא).

מהמאה ה-17 האיטלקים התאהבו בה והיא החלה להתפשט לכיוון צפון וגם מערב אירופה, עד שבשלב כלשהו הגיעה גם לשולחנו של מלך צרפת, לואי ה-14 וכדרכם של מאכלים שמלכים אוהבים התפשטה גם ברחבי המטבחים של נתיניו.

הכרובית אוהבת מזג אוויר קריר ולח, אבל במידה: מעט מדי קור ולחות יגרמו לכרובית לפתח ראשים קטנים ולא מוצקים, אבל מזג אוויר קר מדי לא יאפשר לה לגדול כראוי.

זן מסויים של כרובית אמנם גדל גם בהודו, באקלים החמים והלח, שהיא אחת המגדלות העיקריות שלה ברחבי העולם – 2600 קילומטרים רבועים שבהם מגדלים כרוביות (לעומת 200 קילומטרים רבועים במזרח התיכון כולו, ו-1200 קילומטרים רבועים באירופה).

כרובית גדלה גם באפריקה – בעונה הקרה האקלים מתאים לגידול בחלק המערבי שלה. הכרובית לא חובבת שמש גדולה – חשיפה שלה לאור שמש גורם לניצנים הלבנים לשנות צבע, ולכן מסוככים עליה עם העלים בזמן הגידול.

מבחינה קולינרית, אפשר אמנם לאכול את הכרובית טריה, והטעם שלה משתלב נהדר בסלטים טריים, כתוספת, או ככוכבת סולו בסלטים שבהם היא הרכיב העיקרי או היחיד (במיוחד עם רוטב טוב, כמו למשל איולי תוצרת בית).

בזמן שהחורף חוגג לו בחוץ, מתחשק משהו חם בצלחת – כמו מרק למשל. בגזרה הזו הכרובית היא בת לוויה נהדרת לברוקולי, שדומה לה בטעמו בצורתו המבושלת. אם מתחשק לכם לשמור על המרקם הקראנצ'י שלה, הכניסו אותה לתנור: המתכון הקלאסי דורש ריכוך קצר של הכרובית במים רותחים, ולאחר מכן אפיה.

טבילה של הכרובית בפירורי לחם תיתן את הציפוי הפריך והזהוב, ועם מעט מלח ייצא מעדן שאפילו ילדים מסכימים לנשנש, כך נאמר לי.

אם מתחשק לכם להוסיף לכרובית מנת פחמימות כדי לקבל ארוחה משביעה וממלאת יותר, ראש מפורק של כרובית לצד 4 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות גדולות, שמצופים בשמן מתובל (שום כתוש, שני עלי דפנה, מעט תבלין טורשי, מלח ופלפל) שמשתזפים בתנור במשך 40 דקות ביחד יעשו את העבודה.

שלכם,

צוות הגינה

צפי לסלים השבוע: