חורף,סגר, ושמן זית טוב

דצמבר 26, 2020

הנה משפט שתמיד אשמח להגיד: שוב מטפטף בחוץ.

יש ריח של עלים רטובים והסקה של השכנים, העצים עומדים להם שחורים ורטובים והאוויר צלול (חוץ מהריח ליד ההסקה של השכנים, אבל מבחינתי זה חלק מהריחות של החורף).

ליד הדלת הקדמית שלי יצאה לטיול משפחה של חלזונות מבסוטים לחלוטין, וליד ערימת הקומפוסט התולעים רובצות בשלוליות הקטנות שנוצרו בבוץ. זה נכון שהחורף הוא הזמן המכונס של השנה, זמן השמיים האפורים והמופנמות הטבעית הזו שבאה מהרצון להתכרבל בפוך, שלפעמים מלווה אליה איזה מצב רוח קצת מדוכדך (לפעמים אני מרגישה את ההבדל, ועד כמה מצב הרוח היה מדוכדך רק כשמפציעה שמש אביבית אמיתית, אי שם במרץ ומביאה איתה את המצב רוח ההפוך).

אבל, עם זאת, יש דברים שמביאים איתם את ההנאה השלמה, מהדברים הכי פשוטים, רק בחורף: החום שמפיץ תנור האפיה ברחבי המטבח (כשממש קר, אני מפתחת איתו יחסים קרובים), ההנאה של לקחת לגימה מכוס משקה חם ולהקשיב לגשם, להכנס הביתה מהקור ולפשוט את הבגדים הרטובים.

יש,אגב, גם משפט שכנראה אף פעם לא אשמח להגיד: שוב מדברים על סגר. ועד כמה שטוב נעים ונחמד להתכרבל בבית, הסגר הזה הוא לא נעים.

אני פה רק כדי להזכיר לכם, שעם סגר או בלי – החנות עומדת לרשותכם כדי להזמין את מה שמתחשק לכם (ובריא לכם!) גם במשלוח.

זה מתאים למי שלא מסתדר לו להגיע לחנות מכל סיבה (למרות שאנחנו תמיד שמחים לראות אלכם), למי שנמצא בבידוד, למי שרוצה לשמח מישהו אחר שנמצא בבידוד, וגם מי שלא נמצא בבידוד אבל בכל זאת מתחשק לכם לפנק אותו ולהראות לו עד כמה יכול להיות טעים ירק טרי, אורגני וקראנצ'י.

בפעם הקודמת כתבתי על חנוכה, ועל אור וחום, והכרתי את שמן הזית שהוא לגמרי הכוכב של החג הזה (אני מוכנה לאכול סופגניות ולביבות, כמעט מכל ירק שהוא, הרבה אחרי חנוכה וכמעט עד פסח).

גם שמן זית מתקשר לי לדברים הפשוטים – צלוחית קטנה מלאה בזמן טוב, עם טיפונת חומץ בלסמי בתוכה, וחתיכת ג'בטה שעכשיו יצאה מהתנור יכולים לגרום לי לאושר קולינרי עילאי לא פחות ממנה מורכבת במסעדה טובה.

בשלב מסויים בחיי, חברה סיפרה לי שהיא נהנית להתייחס לשמן זית כמו ליין טוב – לחפש את היצרנים המעניינים, לטעום שמן מזנים שונים של זיתים, לבקר בבתי בד בסמוך למסיק כדי לטעום את השמן הטרי.

ומאז – גם בשבילי שמן הזית נעשה ליותר מאשר תיבול בסיסי לסלט, ואני נהנית לבדוק ולטעום ולגלגל את הטעם של זנים שונים על החיך.

במזרח התיכון שמן הזית הוא בן בית מימים ימימה: אם נלך אחורה כרונולוגית, הרי שכיום עלי עץ הזית הם חלק מסמל המדינה, בימים עברו שמן הזית שימש כמקור עיקרי למאור, ובימים עברו עוד יותר השתמשו בו כדי לבצע את טקס המשיחה – למלך ומשיח.

לשמן הזית כמה יתרונות בריאותיים משמעותיים שנובעים מההרכב התזונתי שלו: כמות החומצות הבלתי רוויות שבו שתורמות לאיזון היחס בין הכולסטרול ה"טוב" וה"רע", היחס בין החומצות שאופטימלי ליכולת הגוף לספוג סידן, האנטי אוקסידנטים שבו שמגבירים את עמידות הגוף בפני התפתחות תאים סרטניים, וגם – הטעם הנהדר שלו.

אם גם אתם רוצים לפתח סקרנות קולינרית ולטעום סוגים שונים, כדאי שתכירו את הזנים העיקריים ואת המאפיינים שלהם מבחינת עושר הטעמים שהם מציעים: הזן הסורי הוא כנראה הנפוץ ביותר, בעל טעם עשיר וארומטי שנוטה להיות גם קצת מריר; זנים אחרים שמתאפיינים בטעם דומיננטי ונוטים לצד המריר הם האסקל והפישולין. לעומת זאת לנבאלי בלאדי ולנבאלי מוחסן יש טעמים עדינים יותר, והשני אפילו קצת מתקתק לטעמי; הקורנייקי, שמגע אלינו מיוון, מניב שמן זית בגוון ירקרק מסקרן וטעם עדין, וגם הארבקינא הספרדי מאופיין בטעם עדין בלי סימני מרירות. העושר והמגוון הזה מאפשרים לבחור את שמן הזית שיתאים לסלט (ואפילו לסוגים שונים של סלט), לרוטב, וגם זה שמתאים פשטו לצד הלחם. ספרו לי איזה אתם מעדיפים!