אמצו לכם שקדיה

ינואר 30, 2021

זמנים שמחים ופורחים, שם בחוץ.

ט"ו בשבט נחגג השבוע, בצניעות ובשקט, תוך כדי סגר. נטיעות לא יצאו לדרך, ילדים לא קיבלו תעודות בבתי הספר, אבל דבר מכל אלו לא הפריע לשקדיות להופיע בשיא פריחתן.

נר ועוד נר דולק של פריחה ורדרדה במורדות הגבעות, בולטים על הרקע האפור-שחור-ירוק כהה של צמחיית החורף. לפעמים רק ענף בודד, לפעמים עץ שקד נפלא וגדול בשיא אונו, שלהבת של פריחה, סאקורה ישראלית.

אגב, לא רק המראה נפלא – אלא גם הריח: תתקרבו מספיק כדי לרחרח פרח שקדיה ומיד תרגישו באמצע אחו ביום אביב נפלא, הדבורים מזמזמות סביב וריח דבש קליל נישא מכל עבר.

לפי הפריחה קל לזהות את קרובי המשפחה של השקדיה, מבית משפחת הורדיים – אפשר לדמיין אותם יושבים לשולחן הסדר יחד: הדובדבן, השזיף ובמיוחד האפרסק, השייך גם הוא לתת הסוג Amygdalus, כמו השקד המצוי.

השקד המצוי הוא בן בית בארץ, ואפשר למצוא בקלות מטעי שקדים בכל רחבי הארץ בכל גודל – לפעמים קבוצת עצים קטנה שגדלה בסמיכות לכרם זיתים קטן ונטוש, ולפעמים שדרה גדולה, ישרה כמו פלס ומטופחת. באיזורי הכרמל, השומרון, הגליל ויהודה אפשר בקלות למצוא עצים של שקד הבר.

השקד הוא עץ מטעה במספר מובנים: ראשית, כאמור, הוא מציג פריחה מרשימה, מלאה ובולטת באמצע החורף כמעט – כאילו כבר שיא האביב בחוץ.

שנית, לעומת רוב העצים, השקד מציג לראווה קודם את הפרחים שלו ואחר כך משקיע מאמצים בפתיחת ניצני העלים. מעבר לאלו, לוקח לשקד זמן רב להבשיל את הפירות: אם ציפינו שהפריחה המוקדמת תתבטא גם ביבול מוקדם של מלוא החופן שקדים, הרי שנצטרך להתאזר בסבלנות: לוקח לעץ השקד כחצי שנה עד שאפשר למצוא בין ענפיו שקדים בשלים לגמרי.

גם בעניין בשלות הפרי השקד הוא לא עץ רגיל לגמרי: הפרי הבשל הוא בעצם השקד עצמו, כולל הקליפה. כן,כן, הקליפה הירוקה והשעירה כשהפרי עדיין בוסר, הוא בית הפרי עצמו.

לכן, כשמחכים עוד קצת עד שהשקד יבשיל והציפה הפנימית תהיה פחות חמצמצה, ותהפוך מירוקה לחומה – אוכלים בעצם את הזרע.

אלו שאוהבים שקדים ירוקים, טריים או כבושים, אכן אוכלים את הפרי בשלמותו. שקדים אורגניים ירוקים הם פתרון נהדר לתקופת ההבשלה הארוכה של השקד: אפשר לקטוף חופן טרי, לקצוץ לתוך סלט ירוק, ביחד עם פול ועוד ירוקים של אביב – וכבר יש יותר סבלנות להמתין לשקדים היותר בשלים. אבל בינתיים – אנחנו רק בתקופת הפריחה…

ועוד בלבול אחד, שקשור בעיקר לט"ו בשבט: החג הוא חגם של עצי הארץ, של פירות שנולדו וגדלו בארץ ישראל. הסיבה לכך שנהגו לאכול פירות יבשים היא שזו הייתה הדרך היחידה למצוא אותם בניכר ובגולה, בשנים בהם "גלובליזציה" לא הייתה אפילו ערך בויקיפדיה ומטוסים לא שינעו תוצרת טרייה מכל נקודה כמעט בעולם לכל נקודה אחרת.

היום, חלק ניכר מהפירות היבשים מגיעים מחוץ לארץ, מה שלחלוטין לא מסתדר עם מהות החג, כמובן. היום, אם רוצים לארגן סלסילת "פירות הארץ" לכבוד ט"ו בשבט, אפשר להכניס לתוכה קצת שקדים, לימונים שקטפתם מהגינה, צימוקים שייבשתם מהקיץ, בקבוק שמן זית מזן מקומי… ואולי קצת סברס, אם הצלחתם למצוא בעונה.

שלכם,

צוות הגינה

צפי לסלים השבוע: