אנחנו נוטים להתייחס אל האגס כאל פרי אירופאי, אולי זה בגלל שמדובר בעץ נשיר ממשפחת הוורדיים שאוהב גובה ובתי גידול קרירים.
בפועל, מסתבר שהאגס הוא בן הארץ הזו וחלק מזני הבר שלו כנראה צמחו בגליל מאז ומעולם ויש להניח שגם נצרכו כפירות לקט.
האגס בוית ותורבת לראשונה באזור איראן של ימנו וכנראה שהפך לגידול חקלאי סטנדרטי כשהגיעו לפה הפרסים בסוף המאה השישית לפנה"ס – מאז, בלי ששמנו לב הוא פה.
את הראיה הארכאולוגית על נוכחות האגס והיותו פרי אהוב בארץ ישראל אפשר למצוא בהרבה רצפות פסיפס וציורי קיר מהתקופה הרומית והביזנטית, גם בווילות וגם בכנסיות מהמאות הראשונות לספירה אפשר למצוא את מוטיב האגס.
האגס המשיך להיות גידול נפוץ בבוסתני הארץ גם במהלך התקופה המוסלמית ויש לנו כמה וכמה עדויות בכתב שמציינות את זה, לדוגמה, המלומד הערבי בן המאה העשירית מוקדסי, מציין את האגס מזן 'מענקה' כאחד מהפירות שגדלים בפלשתין ובשונה מפירות אחרים (כמו למשל התמר, שבשלב מסוים בתקופה הערבית הופסק הגידול שלו בארץ) האגס גודל כאן באופן רצוף, גם בתקופה הממלוכית וגם בתקופה העות'מנית.
כמו ששמתם לב כותרת המאמר הזה מתייחסת ל"אגס ישראלי", מיד נתעמק בסוגיה הזו. בעבר כבר כתבתי פה על האגס, אבל אז הפוקוס היה על אגס הקונפרנס, מין אגס שפותח במאה ה-19 באירופה, הפעם אני רוצה לשים במוקד את הזנים המקומיים שפותחו בעשורים האחרונים והם נהדרים.
אבל אי אפשר לדבר על זנים חדשים של אגס ישראלי בלי לחזור לזני המקור שלו ופה, כמו שקורה הרבה פעמים, צץ לו פרדוקס, כי זן המקור העיקרי של ארץ ישראל נקרא דווקא 'אגס סורי'.
נכון שבעבר הגבולות בין סוריה לארץ ישראל היו מטושטשים ונחשבו לחלק מאותו מרחב בלבנט, אך אני מוצאת שזה עדיין אירוני. האגס הסורי הוא צמח קשוח שעדיין ניתן לפגוש, בעיקר בכפרים הדרוזים והערבים בגליל, שם הוא משמש להרכבות ויש הרואים בו בתור זן האב של מרבית האגסים בעולם, גם כאלה שבשנים האחרונות הגיעו אלינו מאירופה ובמסגרת הכלאות מוצלחות פותחו כאן לזנים ישראלים חדשים כמו האטרוסקה או העדן שנחשבים היום לאיכותיים במיוחד ואפילו מיוצאים לעולם.
אחרי שזה נאמר, כנראה שהאגס הכי ישראלי הוא בכלל אגס הספודנה, שפותח בספרד אבל הגיע ומקלט כאן כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת וגם היום נחשב לאגס הנפוץ והפופולרי בישראל.
האגס אינו רק פרי טעים שיש לו מתיקות מעודנת יותר מזו של התפוח וגם ארומה שלו יותר עשירה ומעניינת, הוא גם פרי בריא להפליא שמהווה מקור מעולה לאשלגן, חומצה פולית, מגנזיום ושלל נוגדי חמצון.
הרפואה הסינית רואה בו 'פרי על' וגם הרפואה המערבית מכירה בסגולותיו ובשנת 2004 אפילו התפרסם מחקר בכתב עת מדעי לתזונה כי צריכת פירות, בדגש על אגסים, עשויה להפחית את הסיכון ללקות בסרטן ריאות.
עכשיו ברשותכם, אני הולכת לנעוץ שיניים באגס טרי, בשל ומצונן.
