אני תמיד שמחה לחזור לאבוקדו, אבל הפעם אתמקד בזן ספציפי, זן האטינגר.
זהו גם זן האבוקדו הראשון שבאמת אפשר לקרוא לו 'ישראלי' וגם, למרות הוותק היחסי שלו הוא עדיין פרי אהוב ופופולרי לא רק בארץ, אלא מבחינה בינלאומית.
בואו ניקח רגע ונקדיש קצת תשומת לב לעניין הזה, כולנו יודעים שהחקלאות הישראלית היא בעלת מוניטין עולמי ושהרבה לפני שהכירו בעולם שמות כמו אלביט או מובילאי, חברת אגרסקו שריכזה את יצוא הפירות מישראל הייתה מותג בינלאומי מוכר.
כולם מכירים את הסיפור של תפוזי Jaffa וכולם יודעים שאנחנו המצאנו את עגבניית שרי (ואגב, העניין הזה הוא סוג של בלוף והסיפור של השרי יותר מורכב), אבל איכשהו בדיון נשכחה תרומתו הסגולית העצומה של האטינגר להפיכתה של ישראל מעצמה חקלאית.
האטינגר פותח עוד לפני קום המדינה, בימי המנדט הבריטי, והוצג לראשונה לציבור ב-1947. ניסיתי לחפור קצת יותר בהיסטוריה ולהבין מי פיתח אותו. לא הצלחתי. כמעט בטוח שהשם אטינגר נועד להנציח את האגרונום והעסקן הציוני עקיבא אטינגר שנפטר ב-1945 סמוך למועד שבו הושלם פיתוח הזן.
מקור האבוקדו, כמו המון דברים אחרים, הוא דרום אמריקה.
עכשיו אני אתעלם מפרט הטריוויה החשוב הזה. בסופו של יום כל זני האבוקדו המתורבתים שפותחו בעולם מקורם בזני המורשת מדרום אמריקה ועד היום ניתן לפי מאפיינים כמו צורה, צבע, מרקם קליפה וצורת הגלעין לקשר כל זן לאחד מזני המורשת.
יש 3 זני מורשת של אבוקדו שמהם פותחו כל הזנים המסחריים הידועים היום. הזן המקסיקאי, זן גוואטמלה והזן הקריבי. האטינגר נחשב להכלאה בין זן מקסיקאי לזן גוואטמלה. כשהוא הופיע הצלחתו הייתה מטאורית והעולם התלהב מהזן המאורך בעל הקליפה הדקה ובשר הפרי הבהיר בעל הטעם המעודן.
עובדה מעניינת נוספת לגבי האטינגר היא שביחס לזנים אחרים הוא גם מופחת שומן וכבר יצא לי פה ושם לשמוע אנשים שמכתירים אותו בתור "האבוקדו הדיאטטי".
אני באופן אישי מסתייגת מהטייטל הזה, אבל גם התכונה הזו כנראה הצמיחה בשעתו לא מעט אוהדים – כי מהר מאוד הוא נהיה להיט עולמי וגם היום, כאשר האטינגר הוא רק אחד מנבחרת של זני אבוקדו ישראלים שמשווקים בשווקי העולם, הוא עדיין נחשב לשגריר ישראלי בכיר ואהוד.
אבל לא לעולם חוסן, כי גם מורשת של זן אהוב ומוצלח עלולה להיסדק. בכל שנה נעקרים בישראל מטעים של אבוקדו אטינגר.
למה זה קורה?
כי הטרנד העולמי הנוכחי מעדיף את הזנים 'השחורים' (הם לא באמת שחורים אלא פשוט כהים יותר), שהנציג הכי מוכר שלהם הוא זן האס. כך שבכל שנה פוחתת כמות האטינגר שמגיעה לשווקים.
לאור העובדה, שהזן הזה כמעט ולא מגודל מחוץ לישראל יש סכנה שבעתיד האטינגר פשוט יכחד וזה חבל.
אני מאוד אוהבת את האטינגר, אני מוצאת שהרבה יותר נח לעבוד אתו כי הוא פחות מתפרק ומלכלך ואני מתה על הטעם העדין והלא משתלט שלו, ולכן בכל פעם שאני מכינה סביצ'ה אטינגר יהיה בחירת האבוקדו המועדפת. למרבה המזל, בינתיים הוא עוד אתנו ועכשיו הוא ממש, אבל ממש, מושלם.
