'קולינריה' זו לפעמים שאלה של גיאוגרפיה. גיבור המדור שלנו היום (והארגז השבועי), צנון דייקון, ממחיש את העניין הזה מצוין.
הרי בשלב הזה חלק ניכר מכם לא מבינים על מה מדובר ואם טרם הצצתם בתמונה המצורפת יש מצב שאתם מדמיינים משהו אחר; מנגד, עבור כל זאטוט בן 3 ביפן, צנון דייקון הוא בגדר ירק בסיסי כמו מלפפון או עגבניה.
אז למה רובכם, כנראה, לא שמעתם עליו?
מדובר בירק נהדר עם מגוון גדול שימושים ואיכשהו פספסנו אותו. בשלב הזה, כשכולכם ראיתם איך נראה צנון דייקון, כמו גזר לבן וגדול במיוחד, הגיע הזמן שאפרט במה מדובר.
ובכן, למרות הדמיון הצורני למשפחת הגזרים צנון דייקון הוא אכן מין של צנון וחלק ממשפחת המורכבים והשימוש בו נפוץ ברוב המטבחים במזרח אסיה (נקרא לפעמים גם 'צנון סיני' או 'צנון יפני') כנראה כבר אלפי שנים.
כאמור, ביפן מדובר בירק בסיסי ואפשר ללמוד את זה מהשם – דייקון זה השם היפני (ואם מעניין אתכם ביפנית כותבים את זה כך: 大根) והמשמעות המילולית שלו היא 'שורש גדול'.
היפנים חולים על השורש הזה והשימוש בו במטבח היפני (כמו גם במטבחים אסיאתיים אחרים) חורג ושונה מאוד ממה שאנחנו עושים עם צנון הגינה הצנוע שלנו.
את הדייקון צורכים במצב טרי ( בדרך כלל במצב מגורד כחלק מסלט או בשילוב עם מאכלי דג חי), משלבים אותו במרקים, מאכלי קדרה, מאדים אותו, מחמיצים אותו, ואפילו מטגנים ממנו צ'יפס דיאטטי.
בקיצור מדובר בירק נפוץ מאוד ביפן שאפילו מקיימת סביבו כמה אירועי תרבות ביזריים במיוחד, כמו למשל פסטיבל פיסול בדייקון, שאפרופו מתאפיין בקו קינקי פרובוקטיבי במיוחד.
לדייקון טעם רענן מאוד בעל מתיקות מאוד עדינה ומרקם פריך במצב טרי וכאשר מבשלים אותו הוא מייצר סט עשיר של טעמים. הוא עשיר במגנזיום וויטמין C ונחשב טוב למערכת הכולסטרול וויסות השומנים בדם.
כמו שציינתי, לא ברור לי למה הוא הגיע אלינו באיחור כה אופנתי. למעשה, גם זה קרה רק בזכות הקהילה הפיליפינית והתאילנדית בישראל שהתחילה לגדל אותו לצריכה עצמית ורק בשנים האחרונות החלו מספר חקלאים לגדל אותו לצרכים מסחריים. לשמחתנו, יש גם מגדלים אורגניים שהרימו את הכפפה והתחילו לגדל את השורש הגדול הזה שהשבוע חוזר לבקר בגינה.
