מרבית החגים היהודים המוזכרים במקרא הם גם חגים חקלאיים. בימי קדם מרבית האוכלוסייה עסקה בחקלאות.
למועדי הזריעה, הקטיף והקציר היתה משמעות גדולה והרת גורל. אם היבולים נכשלו בשל בצורת או מכת ארבה התוצאה הייתה רעב. לכן אין פלא שעבור אבותינו הקדומים חלק ניכר מההוקרה ועבודת האל קשורה למועדים אלו.
זה לא בהכרח המוטיב העיקרי של החג, אך הוא קיים גם בראש השנה, גם בסוכות וגם בפסח.
בהקשר הזה שבועות הוא חריג כי במקרה שלו המשמעות החקלאית מאוד מובלטת גם בימנו וזה החג של ההתיישבות העובדת בקיבוצים ובמושבים אימצה והחייתה למן ראשית הציונות ועד ימינו. לכן, שבועות ידוע גם כ'חג הקציר' וחג הביכורים.
נכון, פירות וירקות שונים מגיעים לפרקם לאורך כל השנה, אך יש משהו בימים של תחילת יוני, בהם הקיץ כבר נוכח אך אדי האביב עדיין נישאים ברוח, שעד היום מביא לשפע בלתי רגיל של הבשלה של פירות אהובים רבים, להופעת ירקות מושלמים וכמובן, החיטה שעכשיו נקצרת. אולי פחות ברינה מאשר בשנים קודמות, אך היא צמחה גם השנה והנה היא שוב נקצרת.
החקלאות של היום שונה מאוד מהחקלאות הקדומה, אך בכמה מובנים דבר לא השתנה. את הפרד הרתום למחרשה החליף הג'ון דיר והקומביין הממוכן החליף את המגל, אך החיטה היא אותה חיטה שתמיד צומחת שוב.
כשזה מגיע לחקלאות אורגנית המרחקים בין עבר להווה מצטמצמים אפילו עוד יותר.
בחקלאות אורגנית החלקות יהיו לרוב קטנות ואקלקטיות יותר, קצת כמו שהיה פעם. גם שיטות הגידול עצמן וההימנעות מחומרי הדברה ודשנים כימיים הופכים את החקלאות האורגנית לכזו שיותר מזכירה את החקלאות המסורתית.
כי בסוף, ההבדל הגדול בין חקלאות מתועשת לחקלאות אורגנית מתבטא במה שאין בה ולא במה שיש בה. כשאתם צורכים תוצרת אורגנית אתם צורכים פירות וירקות שאין בהם שאריות של חומרי הדברה ודשנים כימיים, בדיוק כמו שצרכו פירות וירקות בתקופת בית שני.
אז תנו לי לסיים את הטור הקצר המתפייט הזה בהמלצה: הצטיידו בטנא (ארגז) של ירקות ופירות מושלמים ואורגניים מהגינה, זה משפר את הטעם והאווירה של כל חג.
