הקשיו הוא פרי נהדר שבמצבו המיובש נחשב מעדן בכל העולם. אז בואו נצלול קצת לסיפור שלו. נתחיל בקידומת 'אגוז', ובכן אגוז הקשיו אינו אגוז, אלא פרי.
אם אתם מחפשים בן דוד קרוב שלו בממלכת הפיצוחים, הקנדידט הכי קרוב הוא הפיסטוק. אך בעוד הפיסטוק התפתח ועד היום גדל ברמות האסייתיות של טורקיה ואירן, הרי הקשיו בכלל מגיע מאמריקה הדרומית ועד שהפורטוגזים לא השתלטו על ברזיל במאה ה-16 אף אחד מחוץ לדרום אמריקה לא הכיר אותו.
הפורטגזים הביאו אותם לאירופה וכמובן שלמושבות שלהם באפריקה ואסיה ועד מהרה הקשיו הפך לגידול נפוץ בהרבה מדינות בהן שורר אקלים טרופי או סובטרופי.
אז לפני שאנחנו ממשיכים בואו נגיד תודה לפורטוגזים (שבערך באותו זמן גם היו הראשונים לעסוק בסחר עבדים טראנס אטלנטי ועשו עוד כל מיני דברים מתועבים – אבל הקשיו זו סוג של נקודת זכות).
בזכות הפורטוגזים יש לנו גם את השם היפה 'קשיו' (נסו להגיד אותו במבטא ברזילאי ותראו איזה יופי הוא מתנגן), מה המשמעות בפורטוגזית? אין לו משמעות אחרת בפורטוגזית, כי הוא בעצם שיבוש של שם הצמח בשפת הטופי הילידית שרווחה באזור. בשפת הטופי העתיקה הצמח נקרא – אקאג'יו. הפורטוגזים שיבשו את זה ל'קאז'יו' ומשם 'קשיו.
למזלנו השם הזה השתמר בעברית, אמנם כבר בשנת 1930 ניסה וועד הלשון העברית להתנקש בשם היפה הזה, ואף הוצע לו השם הסקסי 'תולענה', למזלנו הסיכול הממוקד הזה לא צלח.
הקשיו שאנחנו מכירים (שממתין לכם במזווה הגינה) הוא כבר מוצר מעובד (זה שיש בגינה הוא מגידול אורגני וייבוש שמש), אך בברזיל לצמח הזה יש מחזור חיים משונה שכולל שלב בו הוא מפתח פרי מדומה המזכיר בצורתו אגס.
הפרי הזה ששורד רק זמן קצר במצבו, נחשב מעדן ומקור למיץ פירות פופולרי בברזיל. מחוץ לברזיל, השלב הבא בגלגול, בו את הפרי המדומה מחליף פרי אמיתי, קטן ודמוי כליה – הוא הקשיו שאנחנו מכירים.
כאמור, בטעות הקשיו מסווג כאגוז, בסך הכל זה מובן כי יש לקשיו ולאגוז קונטקסט קולינרי דומה. הם קטנים, בעלי מרקם 'אגוזי' ולעיתים קרובות יכולים למצוא את עצמם באותה צלחת פיצוחים.
אבל חשוב לדייק, הקשיו אינו אגוז. הזכרתי קודם שהקשיו עובר עיבוד ואני יודעת שהמילה הזו לפעמים מרתיעה. העניין הוא שזה לא מה שאתם חושבים, קשיו חייב לעבור עיבוד כי הוא מכוסה בשכבת שרף רעיל שאתם ממש לא רוצים להכניס לפה.
במהלך העיבוד מוסרת הקליפה החיצונית של הפרי המכילה את השרף הרעיל. מה נשאר? הרבה מאוד דברים טובים – קשיו הוא מקור מעולה לחלבון איכותי מהצומח ויש בו גם סיבים תזונתיים, חומצות שומניות חיונייות ומינרלים כמו אבץ וברזל.
כמובן שלכל הג'ז הזה, צריך להוסיף את העובדה הפשוטה שהוא מאוד טעים בעל מרקם אגוזי חמאתי עשיר. כשטוחנים אותו קשיו יכול להיות בסיס לתחליפי גבינה או בשר טבעוניים, אבל אני הכי אוהבת אותו ככה, במצבו השלם והטבעי (כלומר המעובד, בלי רעל בבקשה) בסלט, עם דג צלוי בתנור או פשוט לאכול אותו ככה בסוף היום, מתוך צלחת פיצוחים ועם כוסית ערק ביד.
