'אוכמנית' היא השם העברי לפרי שבעולם מוכר בשם Blueberry (דובדבן כחול בתרגום ישיר), הרבה פעמים יש לי קושי עם השמות העבריים. זה לא המקרה, השם: 'אוכמנית' מתגלגל על הלשון כמו הפרי הקטן החמוץ מתוק עצמו.
אמרתי שם עברי, אך למעשה הוא נגזר מהשפה הארמית האחות הבכירה של העברית, שאמנם היום כמעט נכחדה אך עד אמצע המאה השישית לספירה הייתה אחת השפות המרכזיות באזור הלבנט. השם נגזר מהמילה הארמית 'אוכמא' שמשמעותה 'כהה', כשם הפרי בעל המופע הכחול שחור או כמו שאני הכי אוהבת – סגול.
בואו נודה על האמת, אנחנו הישראלים לא באמת מכירים אוכמניות ולכל היותר רואים בהן סוג של פינוק אקזוטי. זה מוזר, כי מדובר בפרי שאת זני הבר שלו פוגשים גם באסיה, גם באירופה וגם מעבר לאטלנטיק (רוב הזנים המסחריים, גם אלו שגדלים במקומות כמו אוסטרליה, או להבדיל, ישראל מבוססים על הזנים הצפון אמריקאים); וציידים לקטים משחר ההיסטוריה, בכל התפוצות שהזכרנו הכירו כמרכיב מזון חיוני.
אז הגיע הזמן להפסיק להתייחס אל האוכמניות בכזו חרדת קודש, כי בעולם מושלם, הפרי הזה היה צריך להיות מובן מאליו. העולם שלנו לא מושלם, פרדוקסלית, למרות שאוכמניות (ושלל נוסף של פירות יער קטנים וטעימים) שהיו זמינים ללקטים ציידים לפני 30,000 שנה כשירדו ללקט על שפת הנחל, הפכו בעידן המודרני ליקרי מציאות. או בתמצית: ליקרים.
אוכמניות הן מסוג הפירות שהמעבר שלהם לגידול מסחרי אינו פשוט. הפירות קטנים, הקטיף מורכב ולכן במקרה של האוכמניות פיתוח חלקות מסחריות בהיקפים גדולים, זה משהו שקרה בשלב מאוחר יחסית, בשנות השלושים שלה מאה הקודמת בצפון אמריקה וגם היום, למרות התפוצה העולמית, למעט כמה יוצאים מהכלל, מדובר בגידול חקלאי יחסית ושולי והעלות לצרכן בהתאם. חבל.
אחרי שזה נאמר, שווה לא לוותר על אוכמניות, בטח כשיש הזדמנות והשבוע יש הזדמנות בגינה והיא מגיעה מחוות קיימא ליד מושב בית זית. החווה שנוסדה בשנת 2013 היא מיזם שמשלב בין חינוך לחקלאות אורגנית ובעשור האחרון הפכה לאחת המגדלים האורגניים האהובים עלינו, שמציעים גם גידולים אורגניים פחות צפויים ונדירים במציאות הישראלית. כמו למשל, האוכמניות הסגולות הנהדרות שלהם שפשוט מתפוצצות בפה בסימפוניה של טעמים.
את זה שהאוכמנית יפה ואפילו, 'סקסית', אין צורך להכביר מילים, הטעם העשיר, הצורה והצבע הפכו אותה למלכת הקינוחים. אני פה בשביל להזכיר שמדובר גם בפרי מאוד בריא. הצבע הסגול של הפרי מעיד על ריכוז גבוה במיוחד של פיגמנט בשם אנתוציאנין.
האנתוציאנין הוא הפיגמנט שנותן להרבה מהפירות האדומים את צבעם. אז למה באוכמניות התוצאה סגולה? כי יש באוכמניות ריכוז הרבה יותר גבוה של אנתוציאנין מאשר בפירות אחרים.
למה זה טוב? משום שאנתוציאנין הוא נוגד חמצון חזק, שיכול לסייע במצבים אנטי דלקתיים ולשפר את מצב העור (הוא מעודד בניה של קולגן). בנוסף יש לאוכמניות ערך קלורי נמוך ומנגד ערך תזונתי גבוה כאשר ויש אינדיקציות שהן עשויות לסייע בהפחתת כולסטרול בדם ולמנוע מחלות לב.
כל אלו סיבות מצוינות, אך הסיבה הכי טובה היא שהן ממש טעימות וכאמור הן גם זמינות – ממש עכשיו.