אני חולה על פירות יבשים, אבל כשזה מגיע לאננס מיובש אני פשוט נעמדת דום.
שלא תבינו אותי לא נכון, אננס הוא פרי נפלא בכל מצב צבירה – אפילו בקופסת שימורים בסירופ ובטח בתצורתו הטבעית. אננס טרי זה תמיד פרי מומלץ – גם אצלנו בגינה.
אבל אננס טרי בישראל זה גם עסק יקר, בטח אננס מגידול אורגני. במדינה מתוקנת אננס הוא פרי שעלותו לא צריכה להיות הרבה יותר גבוהה מזו של תפוח, לצערנו זה לא המצב. מצד שני, כמו שכבר הבנתם, אננס מגיע גם במצב מעובד כפרי מיובש ואם אתם שואלים אותי אז מדובר ברולס רויס של הפירות היבשים.
זו גם הזדמנות מצוינת לשבור כמה מיתוסים לגבי עיבוד של פירות וירקות. כי ייבוש פירות וירקות זו אחת משיטות עיבוד המזון הקדומות בעולם.
אנחנו נמצאים בעידן בו הנטייה הטבעית, תרתי משמע, היא להעדיף מזונות לא מעובדים. ההנחה הרווחת, שעיבוד מזון פוגע באיכות המזון ולכן כדאי להימנע ממזון מעובד.
ההנחה הזו הרבה פעמים נכונה, אך יש הרבה מזונות שעברו 'עיבוד' ועדיין שומרים על מרבית הערכים התזונתיים. יתרה מכך, ללא מזון מעובד לא הייתה תרבות אנושית.
הערים הראשונות הוקמו בעקבות התפתחות במסחר. מסחר נוצר רק כאשר החקלאות התפתחה באופן שאפשר לחקלאים לגדל מספיק מזון כדי שייוותרו בידיהם עודפים לאחר מימוש צרכיהם.
את העודפים מוכרים וכך נוצרת 'כלכלה'. העניין שפירות וירקות טריים נוטים להתקלקל ולהירקב מהר ואנחנו מדברים על עולם שאין בו חשמל ואופציה לתשתיות קירור.
לכן, בני האדם חיפשו דרכים להאריך חיי התוצרת וזה בדיוק מה שנקרא 'עיבוד מזון'. כשזה מגיע לפירות, שיטת העיבוד הפשוטה ביותר, היא ייבוש.
השיטה הזו שכנראה החלה, לא רחוק מאיתנו, במסופוטמיה באלף הרביעי לפנה"ס, לא השתנתה כמעט עד ימינו. ניתנים לפירות להתייבש באופן מבוקר בשמש.
בפירות יש כתשעים אחוזים מים, תוציא אותם ומה שיישאר זו תמצית הפרי במצב קומפקטי ועמיד. בתהליך הייבוש רוב מרכיבי המזון החיוניים משתמרים ובשונה משיטות עיבוד מזון אחרות, הפעולה יכולה להתבצע ללא שימוש בחומרים ותהליכים שמשאירים במזון תרכובות רעילות.
לגבי פירות כמו תמרים תאנים (המכונות 'דבלים') וענבים (צימוקים) זה קרה מהר מאוד והפך לחלק מה-DNA של הקולינריה הים תיכונית. אך מה שעובד במסורת הים התיכונית אומץ הפתרון גם במקומות אחרים ועל פירות אחרים וזה כולל פירות טרופיים כמו פפאיה ואננס.
כידוע מקורו של האננס בדרום אמריקה, ייתכן שכבר הילידים של דרום אמריקה נהגו לייבש אננס. זה בהחלט סביר, רק שאני לא מצאתי עדויות לזה. למיטב הבנתי האננס המיובש המוכר לנו קיום, נולד רק אחרי שהאננס עצמו היגר מדרום אמריקה לדרום מזרח אסיה.
כידוע, ב-1492 קולומבוס 'גילה' את אמריקה. כמה עשורים מאוחר יותר, כאשר כל דרום היבשת הייתה בשליטה של מלכי ספרד ופורטוגל, החלו ירקות ופירות מדרום אמריקה להתפשט ברחבי העולם הישן והאננס כפרי טרופי היגר למושבות ספרדיות באסיה כמו הפיליפינים.
האסייתים התאהבו בפרי שהתאקלם יפה והם אלו שגם יצרו לראשונה את האננס המיובש שבמהלך המאה העשרים הפך פופולרי גם בארצות המערב. לא קשה לנחש למה, צריך רק לטעום אותו.
יש לו סקאלה שלמה של טעמים והוא כמובן מתוק לאללה. לא, אין שום תוספת סוכר. זה מה שיפה בפירות יבשים בכלל ובאננס מיובש בפרט – מה שנשאר זו תמצית הפרי אחרי שמוציאים ממנו את המים והתמצית הזו מתוקה.
אז אל תגזימו איתו, אבל תתענגו עליו וניתן גם לשלב אותו במאכלים קרים ואפילו לתת טעם ועושר לתבשיל קדירה חורפי. כי החורף תיכף מעבר לפינה ואיזה כיף שיש אננס מיובש (אננס אורגני בייבוש שמש) בסביבה.
