לפני שבועיים כתבתי פה על השום הירוק וצללתי קצת למקורות המיתוס הגורס ששום הוא סגולה נגד ערפדים.
השבוע מתארח במדור עשב התיבול שאנחנו מכירים בשם שמיר (למרות ששמו הרשמי של הצמח הוא 'שבת ריחני'), אז מסתבר שבהרבה מאוד מקומות גם השמיר הוא צמח שנתפס כבעל יכולות מאגיות וסגולה נגד קללות, מכשפות ושאר מרעין בישין.
אחרי שזה נאמר, כדאי לציין שככל שהולכים אחורה, לתקופות יותר קדומות בהיסטוריה – המרחק בין 'רפואה' ל'קסם' מתקצר. כלומר, כשפוגשים טקסטים 'רפואיים' עתיקים ממצרים הפרעונית או יוון הקלאסית, לא תמיד ברור אם השימוש בעשב מרפא הוא תולדה של תצפית וחקירה או איזה אמונה תפלה.
בפועל, למרבית צמחי המרפא שהעולם הקדום הכיר יש בהחלט תכונות תרפוטיות, אך לא תמיד כל השימושים שיוחסו להם בהכרח חפפו לתחום הפעולה האפקטיבי. אין עוררין על הסיווג המוצדק של השמיר לקטגוריה של צמחי מרפא. יש בשמיר הרבה מאוד מינרלים וויטמינים כמו גם תרכובות כמו מונוטרפנים ופלבנואידים וחומרים פעילים נוספים.
הוא נחשב בריא למערכת העיכול, לעצמות (עשיר בסידן) ולאיזון הסוכר בדם. בנוסף, יש ראיות שחלק מהחומרים הפעילים בשמיר הם בעלי השפעה אנטי דלקתית וחלק אחר נחשב מרגיע.
כשמחברים את כל זה עם העובדה ששמיר הוא צמח שנפוץ בכל אירואסיה והיה זמין הן לתרבויות המזרח הקדומות והן לתושבי צפון אירופה – אין פלא שכמעט כל תרבות מהמצרים של האלף השלישי לפנה"ס ועד לתרבויות הנורדיות הקדומות של סקנדינביה ייחסו לשמיר תכונות מרפא – וכמו שהזכרנו, גם תכונות אחרות.
כך, למשל, הגלדיאטורים ברומא נהגו לשפשף את גופם בשמיר, כי האמינו שהוא יקנה להם חסינות ממוות. המצרים הקדמונים, תחזיקו חזק, ראו בשמיר צמח מעורר מינית ונהגו להתמרח בשמן שהופק מזרעי שמיר כחלק מההכנות לתינוי אהבים.
גם היוונים הקדמונים ראו בשמיר צמח שיכול להגביר את האון והפריון ולכן כינו אותו בשם "זרעו של הרמס". לאורך ימי הביניים האמנות שנקשרו בשמיר רק הלכו וגברו והוא הפך לחלק מארגז הכלים של המכשפה האירופית.
מצד שני, השימוש בשמיר נועד בעיקר ככלי לקסמי הגנה 'טובים' או קסמים כמו החזרת אהוב מהעבר וגם כדרך בדוקה לגרום לידיד האפלטוני שלך להתאהב בך.
בקיצור מדובר בצמח קסום. היום, הקסמים פחות באופנה, אך השמיר עדיין חזק בתמונה. למעשה, בסקירה זו קצת עשיתי לו עוול, כי טרם התייחסתי לסגולה הכי בולטת שלו – הוא פשוט בוננזה קולינרית ובומבה של עשב תיבול שכמעט כל מטבח מנורווגיה בצפון הרחוק (בה נוהגים לתבל באמצעותו דגים) ועד המטבח הפרסי וההודי (בתיבול אורז) וכל מה שבדרך.
לכן הוא יהיה מרכיב משמעותי גם בנזיד בורשט רוסי או אוקראיני וגם בצזיקי מרק היוגורט היווני.
