אחרי כמה שנים טובות שאני כותבת את המדור הזה, קשה להפתיע אותי. מאחר שאני מקפידה לכתוב כל שבוע רק על מה שנמצא במלאי שלנו, בגינה, האפשרויות אינן בלתי מוגבלות. רוב הירקות והפירות שאתם מכירים, כבר עשו פה לפחות סיבוב אחד.
לכן, כאשר מגיע אלינו משהו באמת חדש, אני מתרגשת. השבוע יש לנו מקרה נדיר כזה, אז תכירו את הקסאווה, הפקעת שאתם קרוב לוודאי לא מכירים.
במקרה של הקסאווה שמוכרת גם בשם 'מניהוט' או בשם 'יוקה', כשאני כותבת 'אתם' אני מתכוונת 'אנחנו', כי גם עבורי מדובר בתגלית יחסית חדשה. מנגד, בדרום אמריקה, בעיקר בשטח ברזיל של ימנו, מכירים אותה כבר אלפי שנים.
לכל המאוחר, הצמח תורבת לפני 3,000 שנה והוא כנראה נצרך באמצעות ליקוט אלפי שנים לפני זה. אז על מה, בעצם, מדובר? ואיך לא שמענו על הפקעת הזו לפני כן?
ובכן מדובר בצמח ממשפחת החלבלוביים, בעל שורש מעובה עתיר עמילן ששימש ועדיין משמש מקור מרכזי לפחמימות בדרום אמריקה, האזור הקריבי ואפריקה. כאשר הכובשים האירופאים, ספציפית הפורטוגלים, הגיעו לברזיל, השימוש בו היה רחב ועד מהרה גם הם הכירו אותה.
לאור העובדה שכך, בדיוק החל הרומן של האדם המערבי עם פקעות אחרות שהוא פגש בעולם החדש, כמו תפוח האדמה והבטטה – פקעות שהם היום חלק מהטבח של כולנו; נשאלת השאלה: למה על הקסאווה (או היוקה, אם מתחשק לכם להשתמש בשם הנפוץ הנוסף) רובנו לא שמענו ואפילו לא נדע לזהות אותה כשהיא מופיעה לנו בצלחת?
התשובה לשאלה הזו הרבה יותר טריוויאלית, ממה שאתם חושבים. בעוד תפוח האדמה והבטטה (ועוד עשרות פירות וירקות שהגיעו עלינו מהאמריקות) מקורם מאזורי אקלים ממוזגים או סוב טרופיים, ולכן היה קל לאקלם אותם ברחבי אירופה ואזור אגן הים התיכון, הקסאווה גדלה בלב האזור הטרופי.
בתנאי החקלאות של המאה ה-16 לא היה ניתן לגדל את הצמח הזה באירופה וגם לא במזרח התיכון. מנגד באזור הקריבי, באפריקה ובחלקים הטרופיים של המזרח הרחוק הגידול שלו משגשג. לאפריקה הקסאווה הגיעה כבר במהלך המאה ה-16, דרך המושבה הפורטוגזית אנגולה. כאשר היום מדובר באחד הגידולים באפריקה שמדרום לסהרה.
כאמור, מבחינה קלורית הקסוואה היא בוננזה עתירת עמילן, וניתן להפיק ממנה קמח שנחשב לקמח נטול גלוטן איכותי וטעים במיוחד. זוכרים שהזכרתי שרובכם לא תזהו קסאווה גם היא תככב לכם בצלחת?
ספוילר: לרובכם זה קרה. אם אכלתם פעם את הקינוח הברזילאי, טפיוקה – אכלתם קסאווה. כלומר, את הטפיוקה מכינים מקמח קסאווה.
גם היום קסאווה היא גידול יחסית נדיר באזור שלנו, בוודאי בגרסה האורגנית, לכן הנוכחות שלה בגינה השבוע מרגשת אותי.
מה עושים איתה? אני הולכת להפוך אותה לפירה שמבחינת הטעם והמרקם יהיה איפשהו בין פירה תפוחי אדמה לפירה בטטה. אבל אתם יכולים גם לצלות אותה, לשלב אותה במרק ואפילו לטגן ממנה צ'יפס.
