אחד מפירות הקיץ שאני הכי אוהבת הוא המלון, פרי שמדגמן מתיקות עדינה ולא משתלטת, יחד עם מרקם נגיס ונימוח. מה שנקרא – בול. מדובר בחבר ותיק בשכונה.
צמח ממשפחת הדלועים שזני הבר שלו נפוצים במרחב שבין תת היבשת ההודית לצפון אפריקה. הארכיאולוגיה מספקת לנו שפע של עדויות לכך שהמלון הוא גידול חקלאי לפחות ששת אלפים שנה. בארץ ישראל נמצאו גרעיני מלונים באתרים שתוארכו החל מתקופת הברונזה הקדומה (בערך 3000 לפנה"ס), דרך התקופה הרומית (המאה הראשונה לספירה) ועד בכלל.
כלומר, גידול מלונים הוא פרקטיקה שמעולם לא נפסקה בארץ ישראל. מצד שני, למרות שמגדלים אצלנו מלונים באופן רציף כמעט 5000 שנה, זה לא אומר שלא היו תמורות משמעותית בדרך.
כפרי נפוץ ותיק שכבר מאות שנים מגודל ומטופח בכל קצוות הגלובוס, למלון יש אבולוציה ארוכה וגיוון זני מדהים. גיוון זנים מדהים?
הרי עבור מרבית הישראלים מעל גיל 30, מלון הוא פרי די גנרי וכשהיינו ילדים כל המלונים נראו אותו דבר – מראה כדורי, קליפה מחוספסת צהבהבה ובשר לבן ירקרק – אז על איזה 'גיוון זני' אני מדברת?
ובכן, מי שגדל כאן בשנות השבעים והשמונים כאן הכיר, בעיקר, זן אחד של מלונים – זן גליה. בואו ניקח לנו רגע של גאווה ישראלית. בתחילת שנות השבעים צוות חוקרים ממכון וולקני, בראשות ד"ר צבי קרחי, ערך מספר הכלאות בין כמה זני מלונים. בשנת 1973 שוחרר מלון חדש לשוק – מלון גליה, שנקרא על שם בתו של ד"ר קרחי, היה מלון נהדר.
נהדר? סליחה, מושלם. גליה היה פרי כל כך מוצלח שהוא דחק מהשוק את רוב הזנים הקודמים. מדובר בתופעה שאני מכנה 'אימפריאליזם זני'. לפעמים צץ זן שגם נהנה מיתרון בגזרת הטעם, גם קל לגידול, גם בעל אורך חיי מדף ארוכים – כולם מרוצים ממנו, השוק דורש אותו.
התוצאה: עד אמצע שנות השבעים רוב מוחלט של מגדלי המלונים בישראל עברו לגליה. אל תבינו אותי לא נכון -גליה הוא מלון מעולה. אני ממש בעדו, אבל 'אימפריאליזם זני' זו בעיה.
גיוון זה טוב, זה בריא, זה מעניין, זה פותח אפשרויות חדשות ומאפשר לנו להיות יותר מדויקים קולינארית ומאפשר לשמר מורשת קולינרית קודמת. אז מלון גליה הוא אחלה, הבשורות הטובות הן שהוא כבר לא לבד.
בעשור האחרון אפשר למצוא בישראל מספר זנים של מלונים. במלונים, גיוון זני אינו טריוויאלי והוא לידי ביטוי בטעם, ריח, צבע, גודל ומרקם. גם אנחנו, בגינה, אוהבים גיוון ושמחים תמיד לתת קונטרה לאימפריאליזם זני', לכן השבוע אנחנו מציעים לכם גם שני זני מלון פחות ידועים. את מלון הפונטו ואת המלון הספרדי.
מלון הפונטו הוא מלון שפותח בברזיל, במראה שלו הוא מזכיר קצת אבטיח, יש לו צורה כמעט מעוגלת, קליפה חלקה בצבע בהיר עם נגיעות ירוקות. הבשר שלו לבן ומתוק והמרקם שלו קריספי.
המלון הספרדי צהוב מבחוץ, בעל צורה אובלית ויש לו בשר כתום ועסיסי. אז בקיצור, גוונו במלונים שלכם! ועוד משהו, בין אם זה גליה, פונטו או מלון ספרדי – הקפידו לצנן את המלון לפני שאתם מגישים – זה באמת הופך כל מלון להרבה יותר טעים.
