כבר השתמשתי בעבר בדימוי ש"היפנים הם כמו כולם, רק יותר", אז תנו לי למחזר, כי כוכב הפינה השבועית שלנו הוא אחד הירקות הכי יפנים שתמצאו וכמובן – הוא מתאים לדימוי הזה כמו כפפת משי נסיכותית ליד של סינדרלה.
בשלב הזה אתם בטח שואלים את עצמכם: בסדר, אבל מה זה לעזאזל דייקון ומה הופך אותו לירק כל כך יפני? ובכן, בעולם הגלובלי, רוב הירקות הפופולריים חוצים אוקיינוסים ומטבחים – את העגבנייה, המלפפון והחסה תמצאו, היום, בכל סופרמרקט בעולם ובכל מטבח ועדיין יש פה ושם פירות וירקות בעלי אופי מקומי מובהק – הדייקון הוא דוגמה טובה לירק כזה.
במבט ראשון הדייקון נראה כמו גזר גדול ולבן (אגב, משמעות השם 'דייקון' ביפנית היא פשוט 'שורש גדול'), אבל אל תתבלבלו, לא מדובר בזן של גזר (צמח ממשפחת הסוככיים), אלא דווקא על שורש של צמח ממשפחת המצליבים שקצת מזכיר צנון (שגם הוא חבר של כבוד 'מצליבים') שמוצאו באסיה ומשמש במטבחים אסייתיים כמו המטבח הקוריאני או המטבח הסיני ובעיקר – המטבח היפני.
מה שמחזיר אותנו לדימוי הפתיחה – כי הדייקון, המכונה גם 'צנון יפני', אמנם מזכיר במרקם ובטעם צנון, רק יותר – יותר גדול, יותר עז בטעמים ויותר עוקצני. אם תרצו הדייקון הוא צנון עם יותר אופי או עם אופי יפני.
למה, כנראה, לא שמעתם עליו עד לאחרונה? אין לי תשובה טובה, אבל עובדה שהירק הזה פחות הצליח לעשות את הקרוסאובר למטבחים מערביים ונותר מזוהה עם המטבח היפני וזה בהחלט חבל, כי מדובר בשורש טעים להפליא ורב גוני בשימושיו.
את הדייקון ניתן לאכול בכל מצב צבירה. הוא טעים כירק חי (הן כירק חתוך או שלם והן במצב מגורד כמו שנהוג ביפן), כירק מבושל (אידוי, צליה, בישול או הקפצה), ירק מיובש, וגם, כמו שהיפנים אוהבים במיוחד כירק מוחמץ.
למעשה, כמעט בכל קטגוריה מטבחית יפנית (מסושי עד ראמן) והיפנים עצמם מתייחסים אל הירק הזה בתור אחד הירקות שמגדירים את המטבח שלהם וכמו שאתם כבר יודעים, היפנים לא פראיירים ומבינים מצוין מה טוב.
גם בגזרה הזו, גזרת הערכים התזונתיים, הדייקון מציג רזומה מפואר, של ויטמינים, מינרלים, סיבים ונוגדי חמצון. לכן לא לחינם הרפואה הסינית מתייחסת אליו כאל צמח מרפא שמחזק את מערכת החיסון ומרגיע ומייצב את מערכת העיכול.
בקיצור, השבוע יש לנו דייקון בגינה וזו באמת חגיגה עבור מי שאוהב אוכל יפני אמיתי.
