ספק אם בתרבות המערב עוד פרי שמהדהד בתרבות לאורך ההיסטוריה. זה מתחיל בימי הביניים בהם, עקב טעות שעשה או חירות שלקח לעצמו, מתרגם התנ"ך ליוונית – התפוח נתפס במסורת הנוצרית כפרי עץ הדעת.
משם להיותו מוטיב קבוע בכמעט אלף שנים של אמנות נוצרית (וזה כולל יצירות מופת רנסנסיות כמו 'הגירוש מגן עדן' של מיכלאנג'לו), כאשר המסע האיקונוגרפי של הפרי מסתיים עמוק במאה העשרים עם מותו הטרגי של הגאון פורץ הדרך אלן טיורינג שהתאבד באמצעות אכילת תפוח מורעל.
על פי המיתוס המודרני הלוגו של חברת אפל – עם התפוח הנגוס – עוצב כמחווה לטיורינג. זה לא מסתכם בזה, הבחירה של טיורינג לסיים את חייו באמצעות תפוח מורעל ישר שולחת אותנו לאחת האגדות הגדולות מכולן – שלגיה. כן זו שמוקפת שבעה גמדים וגם תפוח אחד.
המקורות של אגדת שלגיה עתיקים וגרסאות שלו הסתובבו מאות שנים במרחב הגרמני. בשנת 1812 האחים גרים פרסומו את הסיפור, אך בואו נודה על האמת רובנו מכירים ומזהים את הסיפור תודות לעיבוד המרהיב של וולט דיסני שיצא לאוויר העולם ב-1937.
התפוח בעיבוד הזה, הוא תפוח אדום עסיסי ובוהק, שכולו צועק: אני פיתוי שאי אפשר לעמוד בפניו. שלגיה התמה, אכן לא עומדת בפיתוי ומשלמת מחיר יקר, כי התפוח הספציפי הזה היה טבול ברעל.
לא להיבהל, בגרסה של דיסני הכל מסתדר, הגמדים עושים את השטיק שלהם ואז מגיע הנסיך המנשק ויש להניח שקיים יקום מקביל בו שלגיה והנסיך חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. אבל אנחנו פה בשביל התפוח, התפוח האדום של שלגיה מינוס הרעל – כי זה באמת פרי שאי אפשר לעמוד בפניו.
העניין שתפוח אדום בוהק כמו זה שנתן השראה לוולט דיסני, פחות מובן מאליו ממה שנדמה לכם.
התפוח הוא אמנם אחד מעצי הפרי הראשונים שהאדם ביית, זה קרה לפני לפחות 7,000 שנה באזור מרכז אסיה, בהם גדלים זני הבר של התפוח. בימי הביניים התפוח כבר מגיע לאירופה ולמזרח התיכון ובהמשך גם יהפוך לגידול נפוץ מאוד בקולניות הבריטיות בעולם החדש שברבות הימים יהפכו לארצות הברית של אמריקה.
כן, לרוב אנחנו מדברים על ההשפעה של צמחים שהגיעו מאמריקה ושינו את אירופה – התפוח הוא דוגמה הפוכה לגידול מהעולם הישן ששינה את העולם החדש. הדוגמה הבולטת הנוספת היא גידול הכותנה המצרית במושבות האמריקאיות שהותירה חותם דרמטי וטראגי שקשור גם בזינוק בסחר העבדים הטרנס אטלנטי, ברשותכם, לא ניכנס כאן לסיפור הזה ונחזור אל התפוח שאומץ בחום במושבות והפך לחלק מהסיפור האמריקאי, זה עם תועפות הסיידר ופאי תפוחים קלאסי.
בקיצור האמריקאים התאהבו בתפוח ולקחו אותו ברצינות ורוב זני התפוחים הנפוצים היום וזה כולל את התפוח האדום הבוהק שדיגמן עבור וולט דיסני בשלגיה.
מופע אדום לא היה מופע נפוץ בתפוח, בוודאי לא אדום מוחלט בוהק בפרי שבשרו, המתוק, מנצנץ בניגוד לבן (כיאה לשלגיה צחת העור ואדומת השפתיים). אז התפוח הספציפי הזה בא לעולם בשנת 1872 בחווה קטנה באיווה – השם שניתן לו: Red Delicious. התפוח הזה נחשב לאבא של עוד כמה זנים ובכלל זה זן בשם סטרקינג, שנחשב תפוח נהדר לכל מטרה (אכילה, סחיטה ובישול) מתוק, עסיסי ולא קמחי ומתהדר במופע אדום. למה אני מספרת לכם על הסטארקינג? כי מדובר בזן שנקלט בישראל לפני שנים רבות לאדפטציה המקומית שלו קוראים: תפוח חרמון והוא מחכה לכם השבוע בארגז השבועי.
