ספק אם יש ירק שורש יותר אייקוני ומזוהה מהגזר, למעשה גזר הפך למילה נרדפת לצבע 'כתום' ומרבית בני האדם בעולם המערבי לא יכולים לדמיין אקסיומת 'הגזר הכתום' היא תופעה חדשה יחסית וכי הגזרים הראשונים שבויתו לא היו כתומים.
אמנם כבר כתבתי על העניין הזה בעבר, אבל לאור העובדה שהשבוע יש לנו בגינה גזרים פראיים, סחופי גשם, נהדרים ובשלל צבעים, מתבקש לחזור לסיפור הזה, כהרגלי, אני מבטיחה זווית קצת אחרת.
בשביל להבין למה התקבעה האקסיומה הכתומה, צריך להתרחק מהמקרה הספציפי של הגזר ולדבר על 'סטנדרטיזציה בחקלאות'.
למה היא כל כך נוכחת, מה היתרונות ומה החסרונות.
בתור אחת שמכניסה לבית רק ירקות אורגניים, אפשר להבין שאני לא חובבת גדולה של סטנדרטיזציה (ובואו נודה על האמת, התופעה הזו לא פוסחת גם על החקלאות האורגנית); מנגד, אני גם לא יכולה להכחיש את הערך שלה. בתמצית: בלי סטנדרטיזציה בחקלאות אי אפשר היה להאכיל את העולם.
בעקבות ובמקביל למהפכה התעשייתית והבום הדמוגרפי שהיא חוללה, גם החקלאות הפכה למתועשת. כדי לגדל (לשווק, להפיץ ולשנע) בהיקפים גדולים נדרשה סטנדרטיזציה. כלומר, שהיבול יהיה בעל תכונות דומות ונצפות ובעל תכונות שימושיות בעולם גלובלי: גודל, תכולת סוכר, עמידות בפני מזיקים, חיי מדף, עמידות בעת הגידול.
המשמעות היא התכנסות כל השוק (ורוב המגדלים) סביב זנים מאוד ספציפיים שעונים על הביקוש ונחשבים רווחיים. זה הוביל ליציבות ואפשר גידול, אך היה לזה מחיר – העדר גיוון, וזו בעיה חמורה. כשאני כותבת שזו בעיה אני לא מתכוונת לזה שהעושר והגיוון שעומד לרשות הבשלנית שמסתובבת בשוק אחרי שבוע גשם אינו מרשים, גם אם בחיי היום יום זו הבעיה שהכי מפריעה לי, אלא לעובדה שמגוון זני קטן יכול להתגלות כנקודת תורפה.
רעב תפוחי האדמה באירלנד ב-1840 הוא דוגמה קיצונית למגוון זני מצומצם (כמעט כל תפוחי האדמה באירלנד התגלו כרגישים לפטריית הכימשון שכילתה את רוב היבול) בשנים האחרונות מתרחשת דרמה דומה בתחום הבננות. בכל אופן, סטנדרטיזציה היא היום בגדר עובדה.
איך כל זה קשור לצבע הגזר?
ובכן, גזר המאכל בוית ככל הנראה על בסיס הגזר הקיפח', צמח ממשפחת הסוככיים בעל שורש מעובה וארוך (והוא הרבה פחות מעובה משורש הגזר המוכר לנו היום). ההנחה היא שהגזר בוית לראשונה באזור אפגניסטן לפני כ-5,000 שנה ומשם התפשט לאסיה, למזרח התיכון ואירופה.
לגזר הבר ולגזרים המבויתים שקרובים אליו היו כל מיני מופעי צבע על הסקאלה שבין לבן לשחור, הכתום היה רק אחד מהם אז איך הצבע הזה "השתלט"? ובכן, באופן ביזארי זה קשור לעליית הלאומיות ההולנדית.
הולנד, כישות לאומית מובחנת יצאה לדרך במאה ה-16 כאשר ההולנדים יצאו למרד נגד הספרדים. המרד ההולנדי הונהג על ידי אציל שכונה ויליאם מאורנג', או 'ויליאם הכתום', שלימים ייסד את בית המלוכה ההולנדי ולכבודו, עד היום, הצבע הלאומי של הולנד הוא כתום.
הולנדים הם חקלאים מצטיינים ומובילים, מהראשונים שהובילו סטנדרטיזציה בחקלאות. במאה ה-17 חקלאים בהולנד פתחו זן מעולה של גזר שמסיבות פטריוטיות הן דאגו שיהיה רק במופע כתום וזה הפך לסטנדרט.
לא רק בהולנד. בכל העולם. אין לי דבר נגד גזרים כתומים שנבחרו גם בגלל שהם עשירים בבטא קרוטן שהיא תרכובת חיונית שאחרי הספיגה בגוף הופכת לוויטמין A. אך כשיש הזדמנות לגזר מזן הקרוב לזני הבר, אני לא מוותרת עליה. ראשית, יש משהו משכר במראה של גזרים צהובים, אדומים וסגולים, וכן יש ניואנסים בטעם שהגזר הסטנדרטי כבר איבד.
שיהיה סוף שבוע חמים ושקט!
כדי לראות את תכולת הסלים השבוע – יש ללחוץ על הטאב של "הסלים שלנו" בראש העמוד.
