השם 'דלעת יפנית' אמור לעורר הרמת גבה אצל קוראי המדור, שכבר יודעים שהדלעת שייכת לאותה קבוצה של פירות וירקות שהגיעו ל'עולם הישן' רק אחרי גילוי יבשת אמריקה.
יפן היא אמנם מדינת איים רחוקה, שבמשך מאות שנים הייתה מסוגרת בפני רוב העולם.
אך מבחינה גיאוגרפית היא עדיין מסווגת כחלק מהעולם הישן, כך שמבחינה בוטנית המונח 'דלעת יפנית' הוא סוג של אוקסימורון. מכאן או שדלעת יפנית אינה באמת 'דלעת' (כמו ש'ארטישוק ירושלמי' אינו באמת 'ארטישוק'), או שהיא לא באמת 'יפנית'.
לא צריך לתת יותר ממבט אחד בדלעת היפנית בשביל להבין שמדובר 'בדלעת', היא כתומה וקמורה ונראית בדיוק כמו שדלעת חורף קטנה צריכה להיראות. מכאן שכדאי טיפה לפשפש בשורשים היפנים שלה. אמנם היום הדלעת, הנקראת ביפן גם 'קאבושה' (Kabocha) כבר נחשבת לחלק שורשי בתפריט הלאומי ומשולבת בשלל מתכונים ושיטות הכנה (כולל 'דלעת מוחמצת' ו'ממתקי דלעת'), אך כמו בשאר חלקי העולם איש לא הכיר את הדלעת ביפן לפני גילוי אמריקה.
מי שהביאו הדלעת ליפנים היו הספנים הפורטוגלים שהחלו לסחור עמה במהלך המאה ה-16. לקראת סוף המאה הזו דלעות, ממספר זנים ומינים כבר גודלו ביפן, כולל זן של דלעת חורף קטנה שבמהלך הדורות שגודלה ביפן גם פיתחה מאפיינים ייחודיים וכך התפרסמה בעולם כ'דלעת יפנית'.
כמובן שאם תיכנסו לחנות ירקות ביפן ותבקשו 'דלעת יפנית' אף אחד לא ידע למה אתם מתכוונים ויפנו אתכם אל מדפי הקאבושה, שם תפגשו שלל סוגים של דלעת וזה כולל את הדלעת הכתומה והקטנה שידועה בשם דלעת יפנית.
בכל אופן הדלעת היפנית היא אחלה דלעת, מבין סוגי הדלעת שפוגשים בארץ הדלעת היפנית הכי דומה לדלעת הערמונים (קרוב לוודאי שיש להן אב קדמון אמריקאי משותף) שלא במקרה, ביקרה אצלנו במדור בחודש שעבר – ראשית החורף היא גם שעתן היפה של דלעות החורף.
כאמור, הדלעת היפנית מאוד מזכירה את דלעת הערמונים, היא לרוב תהיה טיפה יותר גדולה מדלעת ערמונים ובשונה מהצבע הירוק כהה של דלעת הערמונים לדלעת היפנית יש בדרך כלל צבע כתום (אם כי פוגשים גם מופעים ירוקים שלה), גם הצורה שלה יותר עגולה וקלאסית בשונה מדלעת הערמונים בעלת המראה המחורץ.
כמו כל בני משפחת הדלעת גם הדלעת היפנית היא מקור מצוין לאשלגן, ברזל, ויטמין C וויטמין A, שמומר מתוספות הבטה קרוטן (הפיגמנט הכתום) שבדלעת. יש לה (ולכל הדלעות הקטנות) יתרון גדול על הדלעת הרגילה. אנחנו לעולם לא נקנה דלעת שלמה, היא פשוט גדולה מידי (לא סתם סינדרלה בחרה בה כבסיס לכרכרה), אך פרוסת דלעת לא תחזיק מעמד במקרר יותר מיום יומיים לפני השימוש. הדלעת היפנית, כפרי שלם, תחזיק מעמד גם חודש ויותר.
העובדה שהדלעת היפנית מופיעה בתזמון חורפי מושלם, הופכת אותה לירק מושלם לשילוב בתבשילי קדרה, נזידים ומרקים. באופן אישי, בגלל המרקם הקשיח והטעם המעודן (שמאוד מזכיר את הטעם האגוזי של דלעת הערמונים), אני אוהבת לפרוס אותה ולצלות אותה קלות בתנור – זה האנטי פסטי המושלם.
