הילדים שלך אוכלים ירקות אורגניים?
שיעמוד מי שמרגיש שהילדים שלו אוכלים מספיק פירות וירקות אורגניים, בלב שלם.
התחושה שלי היא, שעוברת אפילו מבעד למסך, היא שלא קמו יותר מדי אנשים ברגע זה. אין ספק – השילוב של ילדים וירקות אורגניים הוא מאתגר, בלשון המעטה, ומדיר שינה מעיניהם של הורים רבים בלשון הפחות מעטה. גם לי!
לעומת כל הפיתויים שניצבים מול עיני הילד – במדף במכולת (אליה הם לפעמים כבר מספיק גדולים כדי ללכת לבד), במדף בסופר (שבו, כמה נוח, הג'אנק הכי נורא ממוקם בדיוק בגובה העיניים הנוחות להתפתות שלהם), אצל החברים בכיתה ובמגרש המשחקים, מעל דפי ומסכי הפרסומות… איפה שלא תסתכלו – יש הרבה יותר "לא אוכל" (כי אם קוראים את רשימת הרכיבים, ברור שאי אפשר לקרוא לזה מזון) מאשר אוכל. מה עושים כדי לא להפסיד במלחמה הזו עם הג'אנק פוד?
מצד אחד, כשילד באופן מובהק לא אוכל מספיק ירקות ופירות אורגניים (וזה די ברור מהרכב הצלחת בארוחת הערב, כשהירקות נדחקים ממנה החוצה בצורה שיטתית) הלב מתחיל לדאוג. איך הוא יקבל את כל ההזנה שהוא צריך? איך היא תוכל להמשיך לגדול בריאה עם תזונה כזו? מצד שני, ברור לנו שככל ש"נחפור" להם יותר שיאכלו את הירקות האורגניים, כך נקבל כתף קרה יותר, והולכים ופוחתים הסיכויים שיאכלו אותם. אם רק היינו יכולים להיות בטוחים שאם נחביא את הירקות בארונית הכי גבוהה במטבח ונאסור עליהם לאכול ולו רבע מלפפון זה יועיל סביר להניח שהיינו מנסים את שיטת הפסיכולוגיה ההפוכה הזו, אבל כנראה שזה לא יעבוד. אז מה כן?
ראשית, להבין שהילדים שלנו בסך הכל פועלים באופן די טבעי, ושנדרשת הרבה סבלנות ואורך רוח כדי לשלב ירקות בתזונה שלהם. לרוב, פעוטות שמתחילים לאכול טועמים בשמחה כל דבר חדש שמניחים מולם או מגישים להם, במיוחד אם ההורה אוכל את אותו המזון בעצמו ועושה רושם שהוא נהנה (ולא מחייך חיוך מזוייף מדי). אבל אז, היכנשהו בגיל שנתיים, הזאטוטים מתחילים להיות סלקטיביים יותר, ופעמים רבות לקראת גיל 4 או 5 מבחר המזון שבו הם מוכנים לגעת כולל פסטה-פתיתים-פיתה עם ממרח-ומלאווח. או במילים אחרות – בצק בצק ובצק. לאלו נלווים כמובן כל המתוקים וגם קצת גבינות לפעמים. למה הירקות נדחקים הצידה באופן טבעי? כי הטעם שלהם הרבה פחות מושך וגם הרבה פחות דומיננטי מאשר שאר האפשרויות, ובתור נציגי הטעם ה"לא מרגש" וה"אנמי" למדי, הם נדחקים לתחתית רשימת העדיפויות.
"אני אוהב אוכל עם טעם חזק", כבר שמעתי בבית…
אז בכל זאת, מה עושים? ראשית, מי שמרגיש שעוד תזכורת "לאכול בריא" או לאכול ירקות רק יוצרת אנטי, כנראה צודק, אבל לתזכר בכל זאת כדאי – רק בצורה מעודנת יותר. למשל, אפשר להציע לאכול "משהו שישמח את הבטן" – הביטוי לא מכיל את מילות הקוד "ירקות" או "בריא" שהילדים למדו לזהות בתור צופן למשהו לא טעים. שנית, לדאוג שהאלטרנטיבה תהיה מול העיניים ובהישג יד. אני לא מציעה לקבוע רף של חיתוך אמנותי של שלל ירקות אורגניים ויצירת אוריגמי מפירות אורגניים רק כדי שהילדים ישתכנעו לאכול אותם (כי קשה מאוד יהיה לעמוד בצורת ההכנה הזו לאורך זמן, גם אם הילדים אכן ישתכנעו לאכול), אלא להעמיד צלחת עם ירקות חתוכים בצבעים שונים בהישג יד, גם כשחוזרים מהגן\ביצפר, וגם כשיושבים לארוחה. מה שרחוק מהעין – בטוח רחוק מהלב.
מה עוד?
ירקות ופירות אורגניים טעימים!
הילדים שלי אולי לא מספיק מתלהבים מירקות אורגניים, אבל החברים שלהם "טוחנים" אותם אצלנו ואף מבקשים בהתביישות שאשלח איתם לבית הספר "פלפלים מתוקים ארוכים, תירס מתוק… עגבניות שרי ומלפפונים", כאשר ישנים אצלנו.
איזה כיף!
דוגמא אישית זה תמיד טוב, כמו בכל דבר אחר. הושיטו את היד לקערה עם הירקות האורגניים מדי פעם, בסוף הילדים ישימו לב גם כן. דאגו שיהיה מגוון רחב ככל האפשר של ירקות בסביבה – לא רק הטריו של עגבניה מלפפון וחסה, אלא גם כרובית, ברוקולי, גמבה, דייקון ואחרים. אחרון חביב – שתפו את הילדים בתהליך הכנת האוכל. אצלי זה עובד מצויין: גם בגלל שמה שעובר דרך הידיים של הילדים זוכה להרבה יותר תשומת לב, ולפעמים תשומת הלב הזו מספיקה כדי לשכנע אותם לטעום בהיחבא. סיבה שניה היא שכשמבשלים ביחד, מדברים ומקשקשים, ובלי לשים לב – מכניסים לפה את מה שיש בהישג יד. ולפעמים – מסתבר שזה טעים.
אז נכון שירקות לא מנהלים קרב הוגן עם כל מעדני החלב והשוקולד עטורי הקצפת, עם הקורנפלקס עתיר הסוכר ושאר אורחים פחות רצויים במטבח – אבל כל מסע מתחיל בצעד קטן…
רעיונות מצוינים בנוגע לירקות וילדים מצאתי כאן
שיהיה אחרי חג שמח!
לבריאות!
שלכם,
מגי וצוות הגינה
צפי לסלי הירקות האורגניים השבוע (טיוטה בלבד):
חסה
צנוניות
בצל ירוק
מלפפונים
עגבניות
קולורבי
שומר
תפוחי אדמה
גזרים
וכרוב
בסלי הירקות האורגניים הגדולים, גם:
מנגולד
קייל
בצלים
סלקים
בסלי הפירות האורגניים:
בננות
תפוזים
ומלון
בסלי הפירות הגדולים, גם:
פפאיה
וקלמנטינות
