אפרסק לא שעיר…נקטרינה!
ככה נהג לקרוא לנקטרינות הבן הצעיר של חברה שלי. הארגז היה נוחת אצלם בבית, והוא היה אץ רץ לנבור בו – "אמא, הזמנת אפרסק שעיר או לא שעיר?" (איזה תענוג זה לשמוע ילד שמחכה לפרי האהוב עליו שיגיע עם ארגז ההפתעות, במקום לאכול איזה ג'אנק מלא בצבעי מאכל מהמכולת…). הפרי האורגני הריחני, עסיסי ומשמח במיוחד בזמן שהוא מגיע- הקיץ החם והיבש שלנו.. הוא כל כך מתקתק-חמצמץ, הריח שלו לא משאיר אדיש אף אחד שעובר במרחק רחרוח (בערך כמו התותים בחורף), אפילו הפריחה העדינה שלו מעלה חיוך על הפנים.
במקור, הנקטרינה האורגנית, כמו דברים טובים רבים אחרים (למשל נודלס, או זיקוקי די-נור) מגיעה אלינו מסין, שם, במשך אלפי שנים היא גדלה והתפשטה לה, ועדיין אפשר למצוא אותה שם בתור עץ שגדל בר (וזה בטח לא מרשים את המקומיים בדיוק כמו משוכות הסברס אצלנו. ואולי גם לסינים המבוגרים יש זיכרונות ילדות על טיפוס על עצי נקטרינה, איסוף הפרי ומכירתו לצדי הדרך כדי לקבל דמי כיס?). הדרך אמנם היתה פתלתלה למדי, אבל אנחנו שמחים מאוד שהיא הגיעה: מסין היא עברה לפרס (ומכאן בעצם מקור השם: (persica, אחר כך עשתה לה תחנה ביוון באדיבות אלכסנדר מוקדון, ומשם התפשטה לה בנחת לעבר כל אגן הים התיכון.
הנקטרינה נשענת בגידולה על ההאבקה של הדבורים (מכירים את הרשימה של הפירות האורגניים וגם לא אורגניים שיאבדו אם ייכחדו הדבורים? גם הנקטרינה שם. והדובדבן. ושאר הנשירים…). לכן, כשמגיע האביב והנקטרינה מתחילה לפרוח, זמזום הדבורים הוא מוזיקה ערבה לאוזניה האפרסקים. "בואי, חמדתי, שבי נא כאן בנחת" אומרת הנקטרינה (היא גידול עם מקורות עתיקים, אז אני מניחה שכך היא מתבטאת). "ספרי לי על ענייני הכוורת, ובאילו שדות התעופפת היום, ומה שלום חלקת האפרסקים השכנה, אנא מסרי להם שלום בשמי" והדבורה מודה על האירוח, וגם לוקחת איתה אבקנים מעט לדרך. אז אם יש לכם עץ נקטרינות בגינה – אל תכעסו על הדבורים, הציפורים (אני מקווה שהעץ לא מצל על חניית הרכב שלכם..) והלכלוך שהן גורמות לפעמים – זה לכלוך טעים ושמח!
בארץ שלנו האפרסקים, כלומר זן המוצא של הנקטרינה, גדלו מאות שנים לפני הספירה, ומדובר עליהן גם בתלמוד וגם, במשנה, בהם הוא כונה "פרסק", או ברבים – "פרסקין": " הפרסקים והשקדין . אף על פי שדומין זה לזה , כלאים זה בזה"( משנה כלאים , פא מד ). השתמשו בפירות הטריים והיבשים, למאכל, וכמו שעשו בחכמה בימי קדם – גם לרפואה (כי "יהיו מזונותיך לתרופותיך"!). ממצאים ארכיאולוגיים מראים שהפרי אירח חברה לדרי הארץ כבר ב-1700 לפני הספירה. הביאו אותו לכאן הרומאים, בתקופת בית שני – ומאז הם כאן. בתקופה ההיא היה מדובר בפרי פופולרי, שנצרך לצד פירות "ישראליים" אחרים כמו רימונים, גפן וחרוב, ולכן היה גם המנהג הקדום להשתמש בפירות הללו כחלק מקישוטי הסוכה – גם יפה, וגם מפיץ ריח נפלא (איך, איך אפשר בכלל להשוות את זה למפיצי הריח הסינטטיים שנפוצים היום…) בתקופת ההתישבות של שנות ה-50 עשו הרבה נסיונות של שכלול ושינוי הפרי, וקיבלו זנים שונים שאוהבים מנות שונות של קור וחום, וכך גם נבחרו איזורי הגידול שלו בארץ – בשפלה, באיזורי הגליל ובירושלים.
לנו, בני האדם, הנקטרינה האורגנית מביאה שפע של רכיבי מזון טובים: סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים – וגם המון מים. בנקטרינה יש ויטמין K (אותו יש גם בקייל אורגני, אבל הכי טעים – סלט של שניהם ביחד, עם קצת רוטב בלסמי מצומצם…), ויטמין A, ויטמין C וגם ויטמין E (כלומר גם מערכת החיסון, גם העור וגם העיניים יגידו לכם תודה) וגם המון נציגים ממשפחת ויטמיני ה-B. יש בה גם אשלגן, אבץ, זרחן ומגנזיום – שהם כולם מעולים לגוף, וכדאי מאוד לצרוך אותם (במיוחד כשהם מגיעים בעטיפה טעימה של נקטרינה אורגנית). הפרי האורגני, כמו שקורה לעיתים קרובות קטן יותר מהפרי המרוסס ויקר ממנו, לכן מתוך סקרנות מדעית – קניתי אתמול 2 יחידות "רגילות", גדולות ויפות מראה. בניסיון הנגיסה הראשון נזכרתי בפתגם על הקנקן ועל מה שיש בתוכו, כי הנקטרינות היפות האלו התבררו כחסרות טעם, לחלוטין! (וגם העלו בו כמה מחשבות בנוגע לאיך ובמה צריך להשקות ולרסס את הפרי כדי שיגיע למימדים האלו, ושאף חרק לא יסכים לגעת בו… בקיצור, אני מעדיפה את הפירות שלי קטנים יותר, טעימים יותר וללא הרעלים)
לבריאות!
שלכם,
מגי וצוות הגינה
צפוי לנו בסלי הירקות האורגניים (טיוטה בלבד):
כרישה
סלרי שורש
סלקים
מנגולד
ריג'לה
תפוחי אדמה
חסה
עגבניות
מלפפונים
וכרוב סגול
בסלי הירקות האורגניים הגדולים, גם:
פטרוזיליה
קישואים
נענע
בצלים
בסלי הפירות האורגניים:
בננות
תפוזים
מלון
בסלי הפירות האורגניים הגדולים, גם:
פפאיה
ועוד תפוזים
