בממלכת הצומח האגוזים הם בריות משונות, למעשה מבחינה בוטנית אגוז הוא פרי בעל זרע יחיד שכאשר הוא מגיע לבשלות קליפתו מתקשה ואינה נפתחת.
מבחינה אבולוציונית מדובר בהתפתחות חכמה, משום שהקליפה הקשה מגינה על הזרע הטעים (שעשיר בחלבונים ושומנים בריאים) מפני חרקים, ציפורים ובעלי חיים אחרים.
כן, שמעתי את קריאת הביניים שלכם, כן אני מודעת לכך שיש סנאים בעולם ושהם ניזונים מאגוזים. זה נכון, האגוז אינו חסין מפני הסנאי, מצד שני לא מדובר במערכת יחסים חד צדדית בה הסנאי חוגג על האגוז בלי לספק תמורה, אלא במערכת יחסים הדדית – מה שנקרא סימביוזה. כי למרות שנדמה לכם שהסנאי הוא אויב העל של האגוז, האמת הפוכה ויש מצב שאם לא היו בעולם סנאים גם לא היו בו אגוזים.
בלבלתי אתכם? אסביר.
הקליפה הקשוחה ששומרת על החלק הפנימי והנחשק של האגוז, מפני כל מי שאינו סנאי או בן אדם (וכנראה שיש גם כמה ציפורים שפתחו מקור מעוקל וחזק במיוחד שיכול על אגוזים), גם מונעת מהזרע לנבוט.
המהלך שמולד, בסופו של דבר הנבטה שיום אחד אולי תהפוך לעץ אגוז מפואר, היא תהליך ארוך שמצריך הטמנה של האגוז באדמה ואחריו תהליך רקב ובלאי של הקליפה החיצונית ורק אז הזרע יכול לנבוט. אבל רגע, הרי העץ לא יכול להטמין את האגוזים באדמה בעצמו, ופה מגיע התפקיד החשוב של הסנאים.
סנאים נוהגים להטמין אגוזים באדמה ולבנות להם מחסני מזון לתקופות קשות, הסנאי יגיע ל'מחסן' הזה ויסעד מעת לעת. המזל הגדול של האגוזים, הוא שלסנאים יש זיכרון מחורבן. על פי הערכות הם שוכחים את המיקום של בערך רבע מהאגוזים שהם אוגרים ולא מצליחים לאתר אותם ובזכות זה יש לנו עצי אגוז.
כמו שהזכרנו, בנוסף לסנאי יש בעל חיים נוסף שניזון מאגוזים, בני האדם. עוד כשהיינו לקטים ציידים הכרנו עצי אגוז ואת חלקם בייתנו ושילבנו בחקלאות שלנו ובכלל זה את אגוז המלך, שהוא אחד מאגוזי המאכל הנפוצים בעולם.
מניין השם אגוז המלך?
ובכן, ראשית בעולם יש לאגוז הזה (שיש לו מספר רב של זנים שנבדלים מעט בצורתם) הרבה מאוד שמות.
האמריקאים מכנים אותו 'אגוז אנגלי', משום שהביאו אותו מתיישבים אנגליים במאה ה-17 וכך הם מבחינים בינו לבין האגוזים המקומיים של צפון אמריקה (שבא מספר מינים של אגוזים ומספר מינים של סנאים); מצד שני בגלל שהוא התאקלם כל כך טוב והפך לגידול כל כך מרכזי במערב ארצות הברית, בעולם יש מי שמכנה אותו 'אגוז קליפורניה; בנוסף, הוא ידוע גם כ'אגוז מוח' (בשל המראה שלו המזכיר מעט מוח). והמלך? האמת שאני מצאתי שתי תזות, האחת היא פשוט תרגום עברי של השם הלטיני Juglans Regia.
אגב, למרות שמיודענו הרומאים הכירו את האגוז הזה ומילאו תפקיד חשוב בהפצה שלו (נגיע גם לזה תכף), השם הלטיני לא ניתן לו על ידי הרומאים אלא דווקא על ידי בוטנאי בן המאה ה-18 בשם קרלוס לינאוס שפשוט רצה לדמות אותו למלך האגוזים. הגרסה השנייה הרבה יותר מעניינת וגם אם אינה נכונה היא מלמדת אותנו משהו על מקורות האגוז. היום מדובר בגידול נפוץ בחמש יבשות, אך האגוז תורבת ככל הנראה באזור איראן של ימינו לפני למעלה משלושת אלפים שנה. מאיראן הוא הגיע לסהר הפורה והבבלים ראו בו סוג של סופר פוד נדיר ומוצלח.
כמה נדיר ומוצלח?
רק לבני משפחת המלוכה הבבלית היה מותר לאכול אותו. מה היה העונש על אכילת אגוזים לא מורשית? ובכן, הבבלים היו טיפוסים קשוחים ופשוטים, אכלת אגוז ללא היתר – דינך מוות.
מהרמה האיראנית האגוז התפשט גם לכיוון הודו וסין. לאירופה הוא הגיע רק במאה הרביעית לפנה"ס ומי שהביא אותו היה אלכסנדר מוקדון ומאז יוון היא אחת המגדלות הגדולות של אגוזי מלך ואחת הצרכניות הגדולות שלו ואז הגיעו הרומאים, שישר סיפחו את האגוז שהתפשט ככל שגדלה האימפריה הרומאית וכך הוא הגיע גם לצפון אפריקה וגם למערב אירופה.
אגב, האגוז מוזכר כבר במקרה והמילה התגלגלה לעברית מפרסית, בה השם גוז מתייחס לעץ האגוז. אחר כך באו מחדשי השפה ושאלו את השם לפרי ובהמשך למופע הבוטני. אז בואו נפצח אגוז מלך ונבין מה סוד הקסם שלו, כמו שציינו מדובר בסוג של זרע גדול. ככזה יש לו תחולת חלבון גבוהה. לכן, הוא נחשב יקר ערך עבור הטבעונים. בנוסף הוא עשיר בחומצות שומניות מסוגים שונים, בוויטמין B, מנגן ואפילו פחמימות – בקיצור בוננזה. בעיני הוא גם פרי טעים מאוד עם מרקם ייחודי ואם יש לכם מפצח אגוזים (או פטיש ומגבת) תוכלו ליהנות ממנו, אפילו שאתם לא סנאים.
שיהיה סוף שבוע חמים ושקט!
כדי לראות את תכולת הסלים השבוע – יש ללחוץ על הטאב של "הסלים שלנו" בראש העמוד.
