כמה מחשבות על יום המשפחה

לוח השנה מספר לי שב-5 לפברואר יחול יום המשפחה. מצד אחד – יום של כרטיסי ברכה מקושטים, פרחים, מתנות עבודת יד של הקטנים.

לצד אלו, עלו בי כמה מחשבות על המושג של משפחה בהקשר ה"אורגני" שלו – בקשר של האדם למשפחה, לשבט, לנופי מקום מגוריו, לאופן החיים שסביבו מתארגנת המשפחה.

אני חושבת שחלק מאיתנו לוקה בנוסטלגיה כשהוא מנסה לדמיין מה הם חיים "טבעיים". "טבעי" הוא לא שם נרדף לנעים, נוח, תמיד בריא או לחיים מלאים אושר. בטבע ישנם ציידים וניצודים, מגפות, אסונות טבע וגם "סתם" פציעות טריוויאליות שגובות חיי אדם. אני מניחה שהאנשים שחיו לפני מאות או אלפי שנים "קרוב לטבע", או עדיין ממשיכים לחיות בצורה הזו היום במובלעות ברחבי העולם שפטורות מהשפעת העולם המערבי, לא פטורות מדאגות. הצורך להשיג מזון ולדאוג למחסה קיים באופן תמידי, חוסר הוודאות לגבי מה שעתיד להתרחש למחרת היום גם הוא לא נעלם – החל משינויי מזג האוויר ועד לתכניותיו של השבט השכן. אני מניחה שמשפחות בכל רחבי העולם, אלו שבוחרות לקיים אורח חיים מודרני, מתועש, רווי לחצים ומתחים בדירות שממוקמות במגדלי דירות גבוהים, וגם אלו שמתגוררות בבתי בוץ בתוך מטעי מנגו – כל אחת והדאגות שלה. אלו שיכולים לקנות אנטיביוטיקה ומשככי כאבים בבית המרקחת אולי מניחים שחיי שבט או קהילה שגרים קרוב לקרקע וניזונים ממנה הם חסרי דאגות בכל מה שקשור לפקקים בדרך לעבודה והמינוס המאיים בבנק, אבל קרוב לוודאי שגם מי שגר במערה טרוד במחשבות על בעיות מחיי היום יום.

ישנן תיאוריות שונות שמנחשות איך נראו חייהם של אנשים קדמונים, שעסקו בליקוט ובצייד לפני אלפי שנים. חלק מניחים שחייהם היו נוחים דווקא, כוללים הרבה יותר מנוחה ומשחק מאשר עיסוק בהכנת מזון ודאגה למחסה, ושהיו להם חיי קהילה עשירים ומתגמלים. אחרים גורסים שמדובר היה בחיי הישרדות כמעט מרגע לרגע, ללא הפוגה, שהמזון היה קשה להשגה והסכנות הקיומיות רבות. כך או אחרת, סביר להניח שמדובר היה באנשים שהקשר שלהם לאדמה, לחי ולצומח סביבם היה הרבה יותר קרוב – מתוך הכרח. ה"טבע" לא היה יעד שיוצאים אליו לטיול, וגם לא מונח בפני עצמו – הוא היה חלק בלתי נפרד מהקיום, מכל פעולה שמתרחשת ומכל רגע במהלך היום. הקרבה לאדמה היתה מיידית, ההיכרות איתה– הכרחית. מי שלא ידע להבדיל בין גרגירים אכילים לרעילים כנראה לא שרד כדי לספר על הטעות שלו, מי שלא ידע לזהות סביבה עויינת מהר מספיק – כנראה גם לא. עם האינטימיות הזו צמחה גם הכרת התודה, הטקסיות והמנחות לאדמה, ולשפע שנובע ממנה. מי שניזון מהאדמה ותלוי בה, נושא אליה עיניים מוקירות תודה.

קשה לי לדמיין איך נראו במדוייק חיי משפחה בשבט של נוודים-לקטים. האם האמהות נשאו עליהן את התינוקות הצעירים, או שהעבירו את הטיפול בהם לאחרים בחלק מהזמן, יצאו לליקוט בלעדיהם או איתם? האם התקשורת בין ההורים לילדים היתה הרמונית, או שחוסר שביעות רצון של ההורים התבטא באלימות כלפי הילדים? מעניין אותי לדמיין איך נראית קהילה שבה המשפחה כולה לוקחת חלק במילוי צרכי הקיום – כשהילדים נמצאים בסביבה המיידית של ההורים שעסוקים בבניית בקתה או אוהל, בפשיטת עור או ייבוש פירות, לוקחים חלק פעיל ולומדים באופן ישיר את כל הנדרש להם כדי לשרוד. כאשר כל המשפחה יוצאת יחד למסע אל היעד הבא, כשכולם חשופים לאי  הוודאות שכרוכה במסע, וגם בהתרגשות ובציפייה שהוא מביא איתו. אם השבט והמשפחה עברו ממקום אחד לאחר בהתאם לעונות השנה ותנובת הצייד והליקוט, איך הרגישה החזרה למקום מוכר, שעזבו שנה לפני כן? לשטחי הליקוט המוכרים, אולי לחפצים או סימנים שהשאירו אחריהם במעבר הקודם שלהם במקום. 

היום, העיסוק בחקלאות אורגנית משמר במובן מסויים את הקשר הזה, שבין המשפחה לאדמה. הדאגה בנוגע להשלכות של חקלאות קונבנציונאלית על המשאבים שישארו לדורות הבאים מאפשרת לקרב את האנשים למקורות המזון שלהם. רובנו אולי לא מתכננים לצאת למסע ליקוט חוצה יבשות, אבל ישנם לא מעט מיזמים קהילתיים ואורגניים שמאפשרים את הקשר הבין-דורי, וגם את הפניית תשומת הלב אל האדמה (גינות קהילתיות, חלקות לגידול עצמי, החלפת זרעים).

יום משפחה שמח ואורגני, 

שלכם,

צוות הגינה

 

וצפוי לנו בסלי הירקות האורגנים (או הפירות..):

עגבניות

חסה

מלפפון

מנגולד

כרוב

תרד

פלפל

פטרוזיליה

סלרי עלים

תפוחי אדמה

 

בסלי הירקות האורגנים הגדולים:

כרישה

בטטה

כוסברה

 

בסלי פירות האורגנים:

תפוזים

אשכולית אדומה

בננה

 

בסלי הפירות האורגנים הגדולים:

פומלה

קלמנטינה  

 

מזכירה לכולם, שאפשר לבצע הזמנות אישיות על פי בחירתכם אצלנו באתר…

 

ובנוסף, למי שבסביבה – מהיום פתוחים גם בימי א, מאחת בצהריים…