מלפפונים וסערות של סוף החורף

מרץ 30, 2019

השבוע תפסו אותי מחשבות דווקא על מלפפונים. הן תפסו אותי בזמן שעמדתי וקצצתי סלט ירוק, ועל הדרך נשנשתי מלפפון, אז יכול להיות שזו הסיבה…

מצד שני, באותו זמן ירד גשם זלעפות בחוץ, מלווה בברקים ובקולות דרמטיים של רעמים ואפילו מטח ברד להשלמת התפאורה. איך זה קשור למלפפון? ובכן, המלפפון אוהב חום, כמו כל קרובי משפחתו ממשפחת הדלועיים, ולכן האפשרות היחידה להמשיך וליהנות ממנו בחורף היא לגדל אותו בחממה.

בגידולים האורגניים החממות לא מקבלות תוספת חימום מלאכותית, אבל למלפפונים די בקורת הגג שהוא מקבל וביחס החם שמאפשר לו לפרוח ולשגשג: במקום להלחם על קיומו בעולם מול כל המזיקים שאוהבים לנשנש אותו (אני מבינה אותם) כשהוא גדל על הקרקע וחשוף לכל המרעין בישין – בחממות המלפפון גדל בהדליה. כלומר, הוא גדל ב"קומות" של מצע גידול, שממנו נמשכים חוטים חזקים עליהם הוא יכול ללפף את הקנוקנות שלו ולמשוך את עצמו מעלה-מעלה. וכך מצאתי את עצמי שמחה בשמחתו של המלפפון בחורף – נעים לי לשמוע את קולות הסערה בחוץ כשאני ספונה ומכורבלת לי בתוך הבית, קוצצת לי סלט ירוק בנחת, ואני בטוחה שגם למלפפון נעים יותר לגדול בחממה כשזה מזג האוויר בחוץ.

את עניין גידול המלפפונים שלא בעונת הקיץ ובאמצעות שימוש בעזרים שונים לא אנחנו, הישראלים בעלי המוח הקודח, המצאנו. הראשונים, כנראה, לתת את דעתם בנושא היו היוונים – נתיניו של הקיסר טיבריוס הרומאי ידעו שהוא לא מוכן לוותר על אכילת מלפפונים בשום יום בשנה, גם אם במקרה חורף בחוץ.

בתקופה ההיא, חסרת האינטרנט, הסלפי וגם החממות היה צריך למצוא פתרון מקורי ויעיל, וכך עשו:הם בנו "ערוגות מוגבהות בתוך מסגרות על גלגלים, שבאמצעותן הוזזו המלפפונים ונחשפו לחומה המלא של השמש, בעוד שבחורף הם נמשכו פנימה והושמו תחת הגנת מסגרות מצופות באבן מראה" (לפי פיליניוס הזקן, תולדות הטבע כרך 4 פרק 23) זה כנראה הכי קרוב לחממות שאפשר היה למצוא בתקופה ההיא.

קיצוץ המלפפון לתוך קערת הסלט שלי מזכיר לי עד כמה המלפפון, לצד ירקות אחרים נתפס כמובן מאליו, כחלק ברור מהנוף שאנחנו רגילים אליו. ומה יותר ישראלי, ואפילו מזרח-תיכוני מסלט קצוץ של מלפפון-עגבניה- חסה? על תוספת הטחינה יש כאלו שיוותרו, על הפטרוזיליה או הכוסברה תמיד יהיו ויכוחים, אבל המלפפון הוא הבסיס של הבסיס. אבל לא רק אנחנו, תושבי המזרח התיכון רואים בו בית ותיק.

המלפפון אכן היה חלק מהתפריט האנושי מלפני עידן ועידנים: כבר לפני 3000 שנה גידלו בני אדם מלפפונים, והוא צמח כל כך מבויית שאין למצוא את גרסת הבר שלו. עדויות לאכילת מלפפונים התגלו בקברות הפרעונים, והילידים האמריקאים גידלו אותם הרבה לפני שקולומבוס גילה את אמריקה. המלפפון מלווה את האנושות מספיק זמן כדי שנספיק להמציא לו שמות שונים ולהתבלבל ביניהם: ה"קישואים" אליהם התגעגעו בני ישראל שיצאו ממצרים לחצות את המדבר, היו בעצם מלפפונים. המילה "מלפפון" מגיעה מהמקור הלטיני – MELOPEPONES, כלומר מלון תפוח.

אצלנו בחנות (ואצלכם בארגזים) תוכלו למצוא כל מיני סוגי מלפפונים: של חממה וחורף ושל שדה וקיץ (הם שונים בצורתם), המאורכים הגדולים והקראנצ'ים שמונחים תחת השלט "מלפפון הולנדי", וכמובן, בעונה, גם את קרובי משפחתם הפאקוסים, שהם לא מלפפונים אבל דומים מספיק כדי שאפשר יהיה להתבלבל.

בכל אופן, כל סוגי המלפפונים עשירים בויטמין A, ויטמין C, סידן ובטא קרוטן, והם נהדרים למי שמפרגן לעצמו 10 דקות מנוחה – פשוט להניח שני עיגולי מלפפון על העיניים ולהרגיש איך כל הפנים מתקררות ונרגעות (זה עובד יופי גם על כפות הרגליים, אבל התמונה של עיגולי מלפפונים על העיניים הרבה יותר קלאסית). מלפפון אורגני כדאי לאכול עם הקליפה – היא מכילה בתוכה חלק ניכר מהויטמינים והסיבים התזונתיים.