פרי הדרקון

אוקטובר 19, 2019

כמה פירות אתם מכירים שמגיעים בצבעים זרחניים מגניבים?

כאלו שהופכים כל צלחת פירות למקצועית, וכל סלט לטרופי ועסיסי? יש פירות שמגיעים בצבעים זוגיים – ענבים לבנים ואדומים (נכון, יש גם את המוסקט באמצע), תפוחים ובננות מגיעים בקשת שלמה של צבעים, וכל שאר הדוגמאות שעולות לי בראש בעניין הצבעים הם בכלל ירקות: בצל, כרוב… הסוגיה הפילוסופית החשובה הזו עלתה אצלי בראש בזמן שהסתובבתי בחנות, סביב סלסלת הפיטאיות, וריח הגויאבות מלווה את צעדיי. מבלי לשים לב התחלתי לזמזם את "היה היו שני שושנים…. אחד לבן שני אדום…" למרות שהפיטאיות היו סגולות וצהובות, אבל העיקרון כנראה זהה.

פרי הפטאיה, שנקרא גם "פרי הדרקון" או "ביצי דרקון" צומח על קקטוס, ויש לו פריחה מיוחדת ומרשימה – גם בגלל שהפרח עצמו מאוד יפה, וגם בגלל שהוא נפתח בלילה, וזמין להאבקה ליצורים שבחלקם נופלות פחות הזדמנויות לנשנש אבקה טעימה – עטלפים, עשי לילה והאבקה ידנית. לכן, אם יש לכם שכן שראיתם נודד בלילה בחלקת הקקטוסים שלו, עטוי כפפות וחמוש במזרק – בהחלט יכול להיות שהוא לא עשה שום דבר פלילי, אלא רק איבק את הפיטאיות שלו.

הסוג הנפוץ ביותר של הפיטאיות הוא אלו עם הקליפה בצבעי ורוד-ירוק, וציפה בצבע לבן, מנוקדת בנקודות שחורות זעירות. מינים אחרים, נפוצים מעט פחות, הם בעלי ציפה בצבע ורוד זרחני, סגול, או לבן – וקליפה צהובה. את הטעם שלה ניתן לתאר כשילוב של מלון, קיווי, ואגס, עם נגיעות של פירות יער… פיטאיה תחזיק מעמד כשבוע במזג אוויר סתווי, ולכן, אם מתחשק לכם להתבונן בה עוד קצת לפני שאתם מתנפלים עליה עם כפית גלידה והופכים אותה לסלט פירות מפנק – כדאי לאפסן אותה בשקית במקרר. הפיטאיות מאוד נוחות לתפעול (בערך כמו קיווי, פסיפלורה, או אבוקדו): חותכים לחצאים או רבעים, ומגרדים את התוכן בקלות עם כפית.

הפיטאיה האורגנית, צהובה כמו וורודה, מתאימה לא רק לאכילה כמו שהיא (למרות שזו דרך מומלצת בהחלט) – במקרה הפחות סביר שיימאס לכם לנשנש אותה עם כפית, היא תהווה תוספת טובה לשייק הבוקר. אם אתם מהמהדרין שמכינים שייק ירוק, תוספת פיטאיה תמתן את הטעמים הירוקים, ותוסיף מתיקות ומרקם סמיך (בערך כמו שהאבוקדו עושה לשייקים ירוקים עם בננה). אפשר (וכדאי!) להכין ממנה גם גלידות וריבה, אבל בדרך כלל היא נעלמת מסלסלת הפירות הרבה לפני שיש הזדמנות להכין ממנה משהו מתקדם כל כך.

הפטאיות זוכות להכנס לפנתאיון של מזונות העל – הן מכילות קשת שלמה של ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון. הסינים שילבו אותן בתזונה המסורתית כאמצעי לעודד ולשפר את פעילות מערכת העיכול, ולאזן את רמת הכולסטרול בדם. האגדה הסינית מספרת על מקור הפטאיה כך: הפטאיה נוצרה לפני אלפי שנים, על ידי דרקון נושף אש. בקרב נגד הדרקון, אחרי שהדרקון הובס, היו החיילים מתנפלים עליו, ומוציאים מתוכו את פרי הדרקון – הפטאיה, ומציגים אותה לקיסר כאות לניצחון המוחץ בקרב (ההמשך של האגדה גורס שאחרי זה גם היו אוכלים את הדרקון, כדי לקבל את הכוח שלו, אבל נעצור את הפירוט כאן). היום, בעידן המחסור החמור בדרקונים, נשארו רק אמצעים ומחקרים מדעיים – ואלו מצביעים על כך שצריכה של הפטאיה עשויה לעזור לגוף להתגונן מפני סוגים מסויימים של סרטן, וסוכרת. גוון הצבע האדום שבה, משותף לה ולעגבניה, ונובע מתכולת ליקופן גבוהה, שהיא כמובן נוגד חמצון עוצמתי. אבל מעבר לכל אלו – היא פשוט טעימה.