למי קראת יבש?

נובמבר 24, 2019

יש הקבלות שההגיון שבהן חומק ממני. למה דווקא "ראש כרוב" נחשב לעלבון?

בכרוב יש המון שכבות, אולי "ראש כרוב" הוא דווקא מי שחושב בצורה מורכבת, ממש "מחוץ לקופסא"? גם הצנון סובל מיחסי ציבור לא מוצדקים בכל מה שקשור לביטויים – "יבש כמו צנון" נשמע לא מחמיא בכלל. מי אמר שצנון יבש, או משעמם? ההפך – הוא גם פיקנטי ומעט מעקצץ על הלשון, וגם מגיע במגוון צורות וגן צבעים וגדלים – ארוכים או עגולים, קטנים או גדולים, ורדרדים, סגולים, לבנים וגם שחורים. יש אפילו ירוקים, צהובים, וגם כאלו ששחורים מבחוץ – ולבנים מבפנים, או ירקרקים מבחוץ וסגולים-ורודים מבפנים!

הצורה העגולה והצבע האדום-סגול אופיניים יותר לצנוניות האירופאיות (שמזג האוויר בה מתאים מאוד לצנונית חובבת הקרירות), והיא בין הגרסאות היותר מודרניות של הירק הזה – בערך מאז המאה ה-16. גרסאות עתיקות יותר, כאלו שמוזכרות בכתבי היוונים, הרומאים, בציורים המופיעים על גבי קירות הפירמידות אצל שכנינו המצרים, ואפילו בכתבים יהודיים עתיקים מדברים על צנון מאורך יותר, שדומה בצורתו לזן שמגדלים באיזור המזרח. בכל הארצות, מסין במזרח ועד לאגן הים התיכון באיזורנו אנו, הצנון נחשב לירק אהוד וחשוב: הוא לא מש משולחנם של שליטים ואנשי ציבור גם בחורף וגם בקיץ: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי,ברכות מ"א).

חוץ מירק קראנצ'י שהוגש לשולחן, הצנון שימש גם להפקת שמן (מהזרעים), ואצל עמי המזרח הידועים בחוכמתם לשלב סוגי מזונות כאמצעי ריפוי וטיפול (יהיו מזונותיך לתרופותיך!): הם המליצו להשתמש בדייקון, הגרסה המקומית של הצנון (או בתרגום מדוייק – "שורש גדול") כדי להקל על הבטן אחרי ארוחה כבדה ולרענן את הפה – אתם בטח מכירים את ההמלצה לאכול כמה ביסים של צנון או דייקון משומר, או בן דודם, הג'ינג'ר המשומר, בין חתיכת סושי אחת לשניה, כדי לרענן את הרגישות של בלוטות הטעם (בכלל, ביפן אוהבים מאוד דייקון, והוא ברמת הירק הלאומי אצלם, משהו שכמעט מקביל לסברס אצלנו).
המקורות העבריים המליצו על הצנונית כדי להקל המצוננים, וגם – כדי לרענן את הפה. ישנה סברה שהצנון והדייקון (העשירים בויטמין סי) טובים גם כתרופת מנע נגד הצטננות, ואפילו לטיפול בהנגאובר…

הצנון קל לגידול, וגדל יפה באקלים המקומי. הוא מעדיף שמש, לחות, ואדמה רגילה למדי (אם מתחשק לכם לגדל משהו שאפשר להכניס לסלט בגינה הביתית, או אפילו בעציצים גדולים מספיק) צנון הוא מועמד נהדר, היות והא גדל מהר ולא תופס הרבה מקום. זה מאוד מרגש לראות תלוליות קטנות של צנון מתחילות להציץ מתחת לפני הקרקע כשהוא מוכן לקטיף… גם העלים ראויים (וכדאיים!) למאכל – במיוחד אצל הצנוניות העדינות. כדי לרכך קצת את הטעם המעקצץ של הצנונית והדייקון, כדאי לקלף אותם. כדי לשמור עליהם לאורך זמן, כדאי להפריד את העלים מהצנונית, ולשמור עליה בקופסה סגורה במקרר (אם בכל זאת היא יוצאת מהמקרר במראה קצת עייף, אמבטיה זריזה במי קרח יחזירו לה את הרעננות והקראנצ'יות).

אם כל זה לא עשה לכם חשק לרוץ לאכול (ולשתול צנונית) – תמיד אפשר להשתמש בה לצרכים אמנותיים…