חג מלבב

דצמבר 14, 2019

קר, חשוך ורטוב בחוץ. איזה יופי! סימנים מובהקים של חורף.

אז החורף אכן הגיע סוף סוף, אחרי שכבר נואשנו כמעט לחכות לו ליד החלון וחשבנו שלעד נתהלך כאן בטריקו קצר. הוא הגיע במלוא הדרו ובבת אחת והביא איתו כמויות גשם של חודש שלם – כמו דודה שאיחרה להגיע ומפצה את כל הילדים בשק צעצועים עם כמויות לכל החגים של השנה. הצמחים שמחים (רק מבקשים בנימוס שלא יבוא יותר מדי גשם, שלא יטביע – ושלא יהיה קר מדי, להם אין פוך) וכשהצמחים שמחים – גם אנחנו שמחים. בחוץ יש ילדים שמשתובבים עם מטריות ובוחנים את העמידות למים של המגפיים החדשות שלהם, וזו שמחה בהתגלמותה.

הסימן השני לכך שהחורף אכן כבר כאן הוא הסופגניות. הן הגיעו הרבה לפני חנוכה, אולי בגלל שהמגוון גדל כל שנה, וצריך מספיק זמן לטעום מכל הסוגים (ואז לחשוב, ולבוא לטעום שוב, כי קשה באמת לזכור את כל הטעמים כדי להחליט מה הכי טעים). כשחוזרים לבית החמים מהבחוץ הקריר והרטוב, מתחשק משהו חם, ואם אפשר גם מתוק (ואם זה מלא בשמן וריבה – הרי זה משובח). לא רק הצמחים משתנים בין העונות, אלא גם המזון שמתחשק לנו (ומתאים לגוף שלנו לאכול) – בקיץ יש פירות עם המון מים וסוכר זמין, ובחורף, כשמתחשק רק להשתבלל ולהתכרבל מתחת לפוך, יש מאכלים עתירי קלוריות, שירפדו את הגוף שלנו ויספקו לו אנרגיה טובה לבעירה פנימית וחימום עצמי (למרות שיש אנשים שצורכים קלוריות, ועדיין מעדיפים להתחמם מול הרדיאטור).

המאכל השני (והמאוד אהוב עלי) שמגיע עם חנוכה ועם הרבה שמן (זכר לנס פח השמן, כמובן) הוא הלביבות. גילוי נאות – לביבות אני אוהבת בכל עונות השנה, בכל כמות ומסוגים שונים ומגוונים – לביבות ברוקולי, לביבות כרשה וכרובית, לביבות עדשים (אני כותבת את זה והבטן שלי מסמנת לי לגשת להתחיל להכין), ואפשר גם לביבות מסורתיות יותר, עם תפוחי אדמה. גם פה אני אוהבת מגוון קולינרי עשיר – כאלו שעשויות מפירה (עם הפתעה באמצע!) או מתפוח אדמה מגורד, עם תוספת בולגרית בתוך הבלילה, עם ירקות אחרים או בלי… אפילו הילדים שלי מחסלים לביבות בקצב שבו אני לא מספיקה לטגן (מצד שני, הם מוכנים לאכול כמעט כל דבר שנמזג עליו מספיק קטשופ). אולי כדאי לי לבקש אזרחות בלארוסית, היות ולבת הוא המאכל הלאומייבו שלהם.

לביבות, או לאטקעאס, מבחינת ההגדרה – הם פשוט מאכל שעשוי מירקות מטוגנים בשמן רותח. אני מניחה שמי שטבע את ההגדרה לא בדיוק חשב על דייקון בציפוי פירורי פאנקו בתור לאטקעאס, ומה שהכי עולה בדמיון – אלו כמובן לביבות תפוחי האדמה הקלאסיות, שעושות ריח כל כך נעים בבית… עם זאת, זהו תיאור מודרני, היות והלביבות המוזכרות בתנ"ך: " "וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל-הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא-נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְתֵּי לְבִבוֹת, וְאֶבְרֶה, מִיָּדָהּ…וַתֵּלֶךְ תָּמָר, בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ. וְהוּא שֹכֵב; וַתִּקַּח אֶת-הַבָּצֵק ותלוש וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו, וַתְּבַשֵּל אֶת-הַלְּבִבוֹת". לדעתו של רש"י הכילו בכלל סולת. אם ניזכר בסיפור "מעשה בלביבה", גם שם דובר על מאכל שנוצר משמן, מים וסוכר (נשמע יותר כמו סופגניה).

המאכל המודרני שעשוי מתפוחי אדמה, בצל ושמן – קרוב לזה שנפוץ בארצות אירופה הקרות, גם במזרח אירופה וגם במערב, שם מאוד מקובל לאכול לאטקעס, "רייבקוכן", וגם "קרטופלפופר" – מלוח או מתוק, עם שמנת או ריבה, הכל הולך. אצלנו בחנות (ואם תזמינו – גם אצלכם בארגזים) תוכלו למצוא את כל מה שצריך להכנה: שמן טיגון מעולה, תפוחי אדמה, בטטות, בצל, ביצים, וגם ברוקולי, כרובית, כרשה (שוב עולה בי החשק לקום ולהתחיל לטגן – אגב, לא חייבים, אפשר גם לאפות!), עדשים, תירס, קישואים, חצילים… כולם יהפכו ללביבות לתפארת. למי שמעוניין להתנסות בכל מיני סוגי מתכוני לביבות, אפשר למצוא כאן (ואם זה נאכל עוד לפני שמתקרר, כנראה שהצלחתם)