פרי מושלם אחד ביום

ינואר 11, 2020

יש פירות שתמיד נמצאים במלאי אצלי בבית, כשהם בעונה כמובן (והעונה בארץ ארוכה מאוד עבור המון פירות).

אני שומרת כמויות לא גדולות, בהתאם לכמה שאוכלים בני הבית, ובהתאם לעובדה שאני תמיד מעדיפה לקפוץ ולהביא עוד פירות וירקות טריים מאשר להצטייד לשבוע מראש, אבל יש מדגם של הדברים החשובים. למשל – קלמנטינות. פרי נהדר לפתוח איתו את הבוקר, להכניס אחד לתיק למקרה שיתקוף הרעב, או לשמור כמה בשביל מיץ הדרים מושקע של בוקר. מאותה סיבה, אני תמיד משתדלת לשמור אבוקדו בהישג יד. הוא פשוט מתאים לי לכל כך הרבה סוגי מאכלים ושילובים, והוא כל כך טעים, ואני תמיד מרגישה שאני עושה משהו טוב לגוף כשאני אוכלת אותו…. רגע, הולכת להכין לעצמי סנדוויץ' אבוקדו אורגני (עם לחם טרי, קצת לימון ופלפל), כבר חוזרת.

מקור האבוקדו הוא באיזור מקסיקו של היום, את האבוקדו הכירו (וחיבבו מאוד) כבר האצטקים. כשהגיע השלב שבו היה צורך לתת לפרי שם, הם התבוננו היטב בעץ, בפרי, בצורה בה הוא מבשיל, בצורה בה הוא תלוי, והכריזו –“ahuacatl -” "אשכים". זה אכן פירוש השם שהם נתנו לפרי. הם האמינו שהוא לא רק דומה, אלא גם משפיע על האון הגברי. מהמילה הזו נגזרה המילה הספרדית "aguacate " ומשם כבר היתה קצרה הדרך ל"אבוקדו".

הגרסה המקורית בה היו אוכלים את האבוקדו באיזור מקסיקו היתה בצורת "גואקמולי", שפירושו "לטחון את האבוקדו", ופירושה בפועל היא אכן לטחון אותו, לערבב עם עגבניה, לימון, מלח, וקצת פלפל צ'ילי בשביל הפאנץ'. האצטקים, שכנראה ידעו שהאבוקדו מכיל בסביבות ה-20% שומן, היו מוסיפים אותו לבשר שהרגיש להם רזה מדי – כמו הודו (או ארנבים…). למרות שאבוקדו הוא ירוק ונמצא במחלקת הירקות, הוא פרטנר נהדר לשייקים, וגם לקינוחים. אפשר להכין ממנו לא רק גלידה, אלא גם ציפוי לעוגה. אחד המתכונים החביבים עלי הוא בתחום השייקים – חצי אבוקדו, ביחד עם בננה טובה, כוס חלב שקדים, כפית תמצית וניל וקורטוב קינמון – והבוקר מתחיל בצורה מוצלחת (עד שלא תנסו לא תאמינו כמה האבוקדו עושה מרקם קרמי בתוך השייק).

כיום קיימים כ-500 מינים של אבוקדו, מהם כ-13 זוכים לגידול מסחרי. היות והאבוקדו הוא קרוב משפחה בוטאני של עץ הדפנה (זה שממנו קוטפים עלי דפנה), חלק מהזנים העתיקים מתאימים לשימוש הזה בדיוק – לעלים שלהם יש טעם וארומה שדומים לאלו של עלי דפנה, ואפשר לקטוף, לייבש, לטחון ולהוסיף אותם לתבשילים שונים.

מאז שעצי האבוקדו הובאו לארץ על ידי הנזירים ממנזר השתקנים שבלטרון במאה הקודמת, הרבה אבוקדו עברו בבתי האריזה, והיום שטחי המטע בארץ עומדים על כ-68,000 דונם – מרביתם שייכים לזן האהוב "האס", והאטינגר, ומחצית מהכמות שגדלה כאן (85,000 טונות, זה הרבה אבוקדו!) מיועדים לייצוא. לפעמים האבוקדו שמוצע למכירה קשה למגע בצורה שמבהירה שמדובר באבוקדו לא בשל. אל דאגה – יש פתרון! שקית נייר חומה (כמו אלו שנמצאות אצלנו בחנות, לאריזת פירות וירקות), בננה שתארח לאבוקדו חברה בחושך שבתוך השקית, והוא יבשיל חיש מהר. מי שאוהב אבוקדו לכל יום, כמוני, יכול להרוויח מהלוגיסטיקה הזו: קונים מספר פירות אבוקדו, אחד, שמרגיש הכי בשל משאירים לאכילה, שניים שמרגישים לא בשלים מכניסים לשקית עם בננות, ואת השאר משאירים כמו שהם, בלי בננה, ובלי שקית (מחוץ למקרר). כל אחד מהם יבשיל בקצב שלו, ויבטיח אבוקדו בשל וטעים לאורך זמן (ואם צריך לעשות התאמות לתכנית ולעצור קצת את תהליך ההבשלה – אפשר להכניס למקרר).