בזהירות בזהירות, אנשים מגששים את דרכם לשגרה, זו שבתקווה היא השגרה שאחרי קורונה. זו שגרה אחרת, מהוססת, קצת פסימית – נוכח האזהרות הרבות על הגל השני שעשוי לפקוד אותנו, וגם נוכח המשק שחווה טלטלה עצומה.
אבל בינתיים, אנשים יוצאים מהבתים, מגיעים לחנויות, קונים הביתה דברים טעימים וחפצים שישמחו אותם. לי נדמה שהם עושים את זה קצת יותר בתשומת לב, אולי מתוך הרהור על כל המצב שנוצר – אבל אולי זו רק אני. אנחנו לא בסיומה של מלחמת האנושות-נגד-הוירוס. אנחנו אפילו לא ממש בסיומו של קרב, למרות שזה הסגנון שהרבה מכלי התקשורת משדרים. הוירוסים והחיידקים סביבנו רבים כל כך, והם היו פה שנים רבות כל כך לפנינו, שאפשר להצטנע ולומר שאנחנו אורחים בעולמם שלהם, למרות כל המדע שאנחנו חמושים בו.
אולי אכן יבוא יום ואנשים יפצחו את חידת חיי האלמוות ושום וירוס או חיידק לא יוכלו לנו, אבל בינתיים – אנחנו יכולים רק לאכול טוב, לנוח כשצריך, לחייך, לבלות עם היקרים לנו ולעסוק בדברים שחשובים לנו, כי בסופו של דבר נצטרך לפנות את הבמה.
גם אנחנו, בחנות ובשדה הרגשנו את גלי ההדף שהקורונה הביאה איתה. את הדאגה, אי הוודאות, הבלבול. בהתחלה התמעטו הקונים בחנות, וגם זרם ההזמנות קצת פחת, ואנחנו ישבנו עם הצוות בחנות והשקפנו החוצה, כמו מנסים לנבא את הבאות.
עם בוא ההתראות על הסגר שמתקרב ובא, מתקרב וסוגר, הרגשנו את זרם הקונים מתגבר – מגיעים כדי להתכונן ולקנות אוכל טוב הביתה (זוכרים את המחסור בביצים?), קונים יותר מצרכים יבשים – כי מי יודע מה יהיהי וכמה זמן זה יימשך. חלק עטויי מסיכה, חלק בכפפות. הרבה בקשות טלפוניות קיבלנו להביא ללקוחות שלנו מצרכים הביתה – ועשינו מאמץ להספיק להגיע לכולם. קיבלנו גם הרבה אהבה בחזרה – תמיכה ודאגה ושאלות כנות על שלומנו ואיך אנחנו מסתדרים.
ואז הגיע הסגר. בחוץ האביב השתולל, והרחובות נראו כמו ביום כיפור אחד מתמשך. או, כמו שחברה שלי אמרה אחרי שבועיים לתוך "תקופת הקורונה" – "במקום שידווחו כל בוקר כמה חולים יש, עדיף שיספרו איזה יום היום, כי אחרת זה יום שבת אחד מתמשך". ליבנו יצא אל החקלאים השונים שהציפו בהודעות על קטיף שיורד לטמיון, על שדות וחלקות שהם מייבשים ולא מנסים אפילו לקטוף את מה שעמלו עליו כל העונה הקודמת – כי קונים אין.
כל אלו שחיכו בכיליון עיניים לאביב, לתקופת החג, לאורחים שיפקדו את בתי המלון ולתיירים שיגיעו לארץ ויקנו מהסחורה המשובחת, התאכזבו ונפגעו באופן כפול – על הפרי והירק שמתקלקל ואין קונה, וגם על העונה הבאה של השתילה והזריעה, שמתחילה ממש עכשיו, ולא ברור מה לשתול וכמה, ואי אפשר לחכות עם זה עד שיהיה ברור כי השדות והעצים והירקות והקיץ לא מחכים. דבר אחד טוב שיצא מזה הוא האנשים שקנו מקומי, וטרי, והכירו את הירקן שמגדל את מה שהם אוכלים. חשוב!
ובינתיים – ביכורי הקיץ שמתחילים להגיע עוזרים לנו לשמור על אופטימיות. יש בזיליקום להוסיף לסלט עגבניות שרי משגע, ויש כבר אבטיחים עגלגלים וחמודים, הגיעו אגסים טעימים. העגבניות והמלפפונים שתפגשו בחנות הם מזן שונה מזה שהתרגלתם לראות בחורף (אבל קשה לנו להבטיח כמה זמן הם יישארו, אז מוזמנים לטעום כל עוד הם פה) ועוד מעט יתחיל גם זרם יציב של נקטרינות, ואפרסקים (מתגעגעים לאפרסק פיתה?) ודובדבנים גם!
שלכם,
צוות הגינה של מגי
צפי לסלים השבוע:
צפוי לנו בסלי הירקות האורגניים (טיוטה בלבד):
מלפפונים
עגבניות
חסה
תפוחי אדמה
חציל
כרוב
מנגולד
סלרי
פטרוזיליה
בסלי הירקות האורגניים הגדולים גם:
קולרבי
כוסברה
קייל
בסלי הפירות האורגניים:
בננה
תפוז
פאפיה
בסלי הפירות האורגניים הגדולים גם:
תפוח עץ
מלון
ארגז ירקות אורגנים:
תרד
שורש סלרי
מגולד
שמיר
סוג של חסה
נבטים
בצל ירוק
