אם אתם מדמיינים את הדלעת למיניה כירק חורפי (יותר נכון לסווג כ'פרי' מבחינה בוטנית), אתם לא טועים.
הדלעות הן אכן תוצר חורפי קלאסי שמקושר ל'ליל כל הקדושים' ונזידי חורף עשירים ומהבילים.
אז מה היא עושה פה בשיא של אוגוסט?
ואיך אנחנו אוכלים אותה, תרתי משמע, בנסיבות המהבילות האלה?
ובכן, לגבי החלק השני של השאלה התשובה הרבה יותר קלה ממה שנדמה לכם כי את הדלעת היפנית שנציג בפניכם היום אין מניעה לשלב בשלל מאכלים בעלי אופי קיצי מובהק.
החלק הראשון של השאלה כבר דורש חפירה קצת יותר עמוקה, אני רק רוצה להרגיע מראש ולהבהיר בהקשר הזה שהדלעת היפנית שמחייכת אליכם מהארגז השבוע לא מגיעה מ'קירור' ועד לפני כמה ימים עוד שכבה לה בנחת בחלקה האורגנית של אחד המגדלים המסורים שלנו.
העובדה שמקור של כל זני הדלעת הוא מייבשת אמריקה (כן זה כולל גם את הדלעת ה"יפנית") שינויי האקלים והגיאוגרפיה מאפשרים לחלק מזני הדלעת בחלק מאזורי העולם להגיע לפרקם גם באמצע הקיץ.
אז מה בעצם הסיפור של הדלעת היפנית?
בשביל לענות על השאלה הזו צריך לחזור למאה ה-16, מאה שמהרבה בחינות גיבשה את מפת הקולינריה העולמית המוכרת לנו היום.
אחרי גילוי אמריקה התחילו להגיע ל'עולם הישן' (אירופה, אסיה ואפריקה) הרבה מאוד גידולים חקלאים חדשים ששינו כליל את המטבחים האירופאים, המזרח תיכוניים והאסייתיים כאחד.
רשימה חלקית: תפוח האדמה והבטטה, העגבנייה והפלפל, התירס והקקאו, הסוכר והארטישוק הירושלמי וכמובן – הדלעת.
כל אלו לא היו קיימים לפני סוף ה-16 והיום הם חלק בלתי נפרד ממרבית המטבחים בעולם.
במהלך המאה ה-16 גם יפן החלה להיפתח לסחר מערבי והפורטוגלים שתפסו חזקה על חלק משמעותי מייבשת אמריקה החלו מבקרים תדיר בנמליה.
ככה הגיעה הדלעת ליפן ומה שאנחנו מכנים בשם 'דלעת יפנית' (היפנים קוראים לה 'קאבוצ'ה') הוא תולדה של אותן דלעות שהגיעו אליה באמצעות הספנים הפורטוגזים במאה ה-16.
הדלעת הזו שונה מאוד מהדלעת הקלאסית הגדולה ומזכירה יותר את דלעת הערמונים שסקרתי בעבר כאן, ויש הגורסים שמדובר אפילו בשני זנים של אותו סוג.
כמו דלעת הערמונים גם הדלעת היפנית היא דלעת קטנה ומעוגלת הנמכרת כיחידה שלמה וגם הטעם של הדלעת היפנית מזכיר במשהו את טעמו של הערמון.
אז נכון שלפני 400 שנה אף אחד ביפן לא ראה דלעת, אך הם אימצו אותה והטמיעו אותה בשלל מנות קרות וחמות והיום היא לחלוטין חלק מהתפריט היפני המסורתי.
כמו כל זני הדלעת גם הדלעת היפנית עשירה בבטא קרוטן, שהוא הפיגמנט שמעניק לה את הצבע הכתום ונחשב מקור מצוין לוויטמין A. בנוסף, יש בה ויטמין C, אשלגן, ברזל וסיבים תזונתיים.
מה עושים איתה בקיץ?
יש מי שאוהב לשלב אותה במצב נע בסלטים או סביצ'ה.
אני מעדיפה לפרוס אותה, לצלות אותה בתנור, לתת לפרוסות הדלעת הצלויה להתקרר ואז אני משלבת אותה בפלטות קרות או כתוספת לצד מנה עיקרית קלילה.
זהו, באוגוסט אני הופכת לדלעת כבר לקראת 12 בצהרים.
