שנה טובה!
ואם כבר אנחנו בראש השנה, אז אני אזרום עם העדר והשבוע אקדיש את המדור לתפוח, כי 'תפוח בדבש' וכל הג'ז הזה. אחרי שהחלטתי לזרום עם העדר ולתת כבוד לתפוח, תרשו לא לצאת קלישאה גנרית, כי לא בא לי לכתוב כמו כולם על תפוחים וחגים. לכן, את המדור הזה אקדיש לזן תפוחים ספציפי, אחד מזני התפוחים המסחריים הוותיקים ואהובים בעולם שהשבוע גם מתארח בארגז שלנו – הגרני סמית.
את זני הבר של התפוח ניתן לפגוש עד היום ברמות הגבוהות של הערבה האסייתית בקזחסטן וקירגיסטן של היום. באזורים אלו כנראה שגם בוית התפוח בשלב מאוד מוקדם במהפכה החקלאית (מתישהו לפני 10,000 לבין 8,000 שנה) בגלל שהאזור נמצא על 'דרך המשי' העתיקה בתפר בין אסיה לאירופה, מהר מאוד הוא הפך לגידול נפוץ בכל צפון אירופה כמו גם באזורים הגבוהים של המזרח הרחוק והמזרח התיכון.
התפוח הוא גם אחד הפירות הראשונים שעשו את המסע ההפוך מהעולם הישן לעולם החדש. במאה ה-17 כבר נפוץ גידול התפוח במושבות האירופאיות באמריקה ובתחילת המאה ה-19 כבר היו מטעי תפוחים גם בקולוניה הבריטית ניו סאות' ויילס באוסטרליה. שם מתחיל גם הסיפור של תפוח גרני סמית.
בשנת 1770 מגלה הארצות הנודע ג'ימס קוק עגן את ספינתו במפרץ בוטאני והעניק לאזור בו נחת את השם ניו סאות' ויילס (דרום ויילס החדשה) והכריז על המקום כשטח ריבוני של הכתר הבריטי.
לבריטים לא היתה כוונה ראשונית ליישב את הייבשת הנידחת אוסטרליה , אבל ב-1776 מושבות הכתר בצפון אמריקה מרדו בשלטון הבריטי והכריזו עצמאות. במשך כעשור הבריטים עוד קיוו להכניע את המרד, אך באמצע שנות השמונים של המאה ה-18 נפלה אצלם ההכרה שהמאבק אבוד, אז הם החליטו להעתיק את המודל שהכניס להם בעבר הרבה כסף ופתר להם הרבה בעיות לאוסטרליה.
איזה בעיות? ובכן, הבריטים החליטו שגלות מעבר לים בתנאי עבדות (לתקופה קצובה) זו דרך מצוינת להתמודד עם הצפיפות בבתי הסוהר של לונדון ואמצעי להרחיק אלמנטים שליליים מהחברה. אבל בגלל המהפכה האמריקאית הסידור הזה במושבות של ניו אינגלנד נגמר ולכן ב-1787 כבר יצאו מנמל פורטסמות' הספינות הראשונות עם "מתיישבים" מאנגליה.
כן אוסטרליה נוסדה כתחליף לכלא והאבות המייסדים שלה הם בעצם אסירים. אוסטרליה המשיכה לשמש כמושבת עונשין כמה עשורים, אך במקביל החלה אליה גם הגירה רגילה, בעיקר של עניים מאנגליה ואירלנד שחלמו על עתיד טוב יותר. זה בדיוק המקרה של תומס ומריה סמית, זוג חוואים עני מאנגליה שאפילו לא ידעו קרוא וכתוב.
ב-1838 הגרו תומס ומריה וחמשת ילדיהם לניו סאות ויילס. אחרי כמה שנים בהם עבדו במטעים של אחרים הם קנו שטח אדמה והקימו עליו מטע משלהם. ב-1868 קיבלה מריה סמית ארגז תפוחים מזן מאלוס. זן תפוח שפותח בצרפת שמניב תפוחים קטנים וחמוצים שמיועדים לבישול (ולתעשיית הסיידר שהיתה מאוד מפותחת). מריה לקחה כמה זרעים של תפוחי מאלוס וזרעה אותם בחצר האחורית של הבית, אחד הזרעים האלה אכן התפתח לעץ תפוחים, אבל התפוחים שהניב לא היו מזן מאלוס, אלא תפוח ירקרק חמצמץ שאיש לא פגש לפני כן.
מריה סמית כבר היתה סבתא בת 70 כשהתפוח המשונה החל להניב בחצר שלה ומתה בשנה החולפת. אך בזכות התפוח הזה, גם הסבתא מריה, האנאלפביתית קשת היום, זכתה לסוג של חיי נצח, כי היום הזן הוורסטילי (שמתאים לאכילה במצב טרי, לבישול או לסיידר) נקרא על שמה Granny (סבתא) גרני סמית.
היום הגרני סמית או כמו שנהוג לעוות את שמו בישראל ל'גרנד סמית', הוא אחד מזני התפוח האהובים בעולם, אחת התכונות שמאפיינות אותו זו העובדה שהוא משגשג בעיקר בקרקע וולקנית, לכן ברמת הגולן יש כמה וכמה מטעי גרני סמית מעולים וממש עכשיו בתחילת ספטמבר, הוא מגיע לפרקו והוא נהדר.
