כדורים קטנים ומשמחים

ינואר 16, 2021

איזו אסוציאציה מעלות בכם המילים "כדורים טעימים ומשמחים?"

יש אנשים שיחשבו על כדורי פלאפל, יש כאלו, כמו הילדים שלי, שיחשבו על כדורי שוקולד קטנטנים וצבעוניים.

אצלי, זה ברור לגמרי שמדובר בבוקר שבו מגיע החקלאי עם כרוב הניצנים לחנות. ברגע שהוא מביא את הגזעים (ככה הילדים שלי קוראים להם. וגם" מחבטי בייסבול" או "מוטות"), אני ישר מחשבת כמה אני יכולה לקחת לעצמי ולהחביא מהר מהר.

לא שיש סכנה שאחד הילדים יתקרב אליהם בטעות, אבל לי בכל זאת קשה להאמין שאף אחד בבית לא יעלה על הטריק ויזכה להארה עד כמה שהכרובים הקטנטנים האלו טעימים, ולכן אני בכל זאת מגניבה מבטים חשדניים בכל מי שמתקרב למקרר.

כמו לרוב האגדות האורבניות, גם לכרוב הניצנים יצא שם רע במטבח שלא בצדק.

בין אם כתוצאה מטראומות ילדות של עולים מאירופה שהכריחו אותם לאכול את הפלא הזה והם פיתחו אליו גישה שלילית, ובין אם בגלל שאם מבשלים את כרוב הניצנים לא נכון הוא באמת יוצא לא טעים – חלק ניכר מהאנשים שיוצא לי להשוויץ בפניהם בכרובים החמדמדים שמצפים לי במקר מעקמים את האף.

אני טוענת – שימרו על כללים בסיסיים, וזה יוצא טעים ביותר! מה הסוד? ראשית – קונים טרי (ואורגני!).

שנית, כרובים גדולים חותכים קצת – אחרי שמפרידים אותם מגזע האם, חוצים לשניים. שלישית – משתמשים בשמן מאיכות טובה כדי לצרוב אותם במחבת (אני מכינה עם חמאה או זמן זרעי ענבים, אבל בהחלט יכול להיות שייצא טעים גם עם זמן שומשום – אם אתם מנסים, ספרו לי).

וזהו. ברוב הפעמים זה לחלוטין מספיק כדי לייצר מנה שנאכלת עוד לפני שהיא מתקררת. אם אתם אוהבים את הכרוב ניצנים שלכם קצת פחות קראנצ'י ואל-דנטה, אחרי שצרבתם אותו הוסיפו קצת מים למחבת, וסגרו עם מכסה. הכי חשוב – לא לאדות יתר על המידה! זה פוגע לא רק בטעם, אלא גם בערכים התזונתיים – ועל כך בהמשך.

כרוב הניצנים, קרוב המשפחה של הכרוב, הקולרבי והברוקולי, מקורו בכרוב הבר. בדומה לקרובי משפחתו המצליבים האחרים, גם הוא עשיר בוויטמין K וגם בוויטמין סי, כמו גם בסיבים תזונתיים וחומצה פולית.

נוסף על כך, יש בו כימיקל הנקרא "סולפוראפן" הנחשב לאנטי בקטריאלי, נוגדות התפתחות תאים סרטניים ומאזנות ערכי סוכר בדם.

הכימיקל הזה לא נהרס באידוי, אבל כן בבישול ממושך. למרות שאבות-אבותיו הגיעו כנראה מרומא, בצורתו הנוכחית נצפה כרוב הניצנים לראשונה בבריסל, באיזור המאה השלוש-עשרה, ושם הוא ירק אהוד שמבושל בצורה טעימה גם היום – ועל כן שמו השני, "כרוב בריסל" (Brussels sprout באנגלית, או Chou de Bruxelles בצרפתית). במאה-16 גילו אותו ההולנדים, ומשם הוא התפשט לשאר אירופה.

כרוב הניצנים מעדיף לגדול במזג אוויר צונן, בעדיפות לטמפרטורה של 7-24 מעלות, כאשר הוא מבסוט ביותר בטווח של 15-18 מעלות (ומהסיבה הזו אצלנו הוא גידול חורפי, ואילו באירופה הוא גדל בקיץ).

התפרחות, שנראות כמו קובץ כרובים קטנטנים שגדלים בצורה אליפטית סביב הגזע מבשילים כ 90-180 ימים מרגע הזריעה, ומהלך ההבשלה נע מלמטה (בסיס הגזע) עד לקצהו העליון.

זנים שטופחו מהזרעה סלקטיבית הניבו זנים מעניינים של כרוב ניצנים – כמו למשל זן בצבע סגול, שנוצר מהכלאה בין כרוב ניצנים לכרוב סגול – זן שנוצר על ידי חקלאי גרמני, ומניב תפרחות חמודות ומתקתקות (שירשו מאבא כרוב) בצבע כאמור, סגול.