"לָמָּה צְנוֹנִית קְטַנָּה אֲדֻמָּה שׁוֹלַחַת זָנָב דַּק אֶל תּוֹךְ אֲדָמָה?"
למה פתחתי את הסקירה עם שורה משיר הילדים הקלאסי 'למה?' (הידוע יותר בשם 'הודי חמודי) שכתב משה דפנא והלחין משה נרדי? כי אני חושבת שזו דרך מעניינת להמחיש עד כמה הצנונית שורשית למטבח הישראלי.
דפנא כתב את השיר הזה בשנת 1941, הילד המתואר בשיר, הודי, הוא הנכד האמיתי של דפנא. ב-1973 הילד 'הודי' שבגר, סרן אהוד דפנא נהרג בזמן שפיקד על פלוגת טנקים בקרבות הבלימה בגולן ומאז השיר התמים הזה נושא עמו גם משמעות טרגית. כשהשיר הזה נחמד הוא לא היה שיר טרגי אלא ציור נאמן של חיי ילד בקיבוץ – השיר הפך פופולרי כי החיים הפשוטים האלה היו סוג של אידיאל ציוני וכן אני לא מופתעת לפגוש שם את הצנונית, כי לדידי היא השורש הכי ישראלי בסביבה.
הצנונית היא זן (או מין, תלוי את מי שואלים) של הירק שאנחנו מכירים כצנון. מה ההבדל בין צנון לצנונית? בפשטות הגודל (יש גם הבדלים נוספים שאתייחס אליהם בהמשך), אם זה גדול וסגול זה צנון ואם זה קטן, ולרוב מגיע כצרור, אלו צנוניות.
דווקא הצנון היה כאן מאז ומעולם, כלומר לפחות מאז ראשית הספירה הנוצרית. אבות הבר של הצנון מקורם בדרום מזרח אסיה אך בראשית תקופת האימפריה הרומית הצנון כבר מצא את דרכו לאגן הים התיכון ומאז הוא גידול שגור. הצנונית היא אמנם צאצאית ישירה שלו, אך הזן של צנונים קטנים בעלי טעם מעודן יותר אך הפיתוח שלה התבצע במועד ובמקום עלום בדרום או מרכז אירופה.
לא ברור מתי היא הגיעה לכאן (וכבר שמעתי תיאוריה שאין לי דרך לבסס או להזים שהיא הגיעה עם ההתיישבות הצלבנית מאירופה במאה ה-12), אבל ברור שכאשר הציונות פרצה בסוף המאה ה-19 היא כבר הייתה גידול מקומי. מאחר שהציונות סימנה את ההתיישבות החקלאית ועבודת האדמה כיעד עיקרי, תחילה במושבות ובהמשך בזן הייחודי של התיישבות שהציונות הביאה לעולם – הקיבוץ.
הצנונית הפכה למרכיב קבוע בגינת הירק הקיבוצית וממנה הגיעה גם לסלט הישראלי (וכן, אני יודעת שיש זן נדיר של אנשים שלא חושבים שצנונית היא רכיב ראוי בסלט הישראלי – אני פשוט בוחרת להתעלם מהם) מה שמחזיר אותנו להודי חמודי, שהפך (גם בגלל ההקשר הטרגי) לסמל של הישראליות היפה – והצנונית היא חלק מתבנית נוף מולדתו.
גם אני מאוד אוהבת צנוניות, כן בעיקר בסלט (ואני אוכלת סלט לפחות פעמיים ביום) ובעיקר כשהם מגיעות טריות אחרי הגשם הראשון.
