אם תבקרו בשוק של ריו או סאו פאולו ותבקשו את פרי הקשיו, יש סיכוי מצוין שתקבלו פרי שמזכיר בצורתו את האגס בעל טעם מתוק ועמוק שנפוץ מאוד גם בגרסת המיץ הסחוט.
אם אתם תוהים אם התבלבלתם, כי מה שאנחנו מכירים (ורוב העולם ואשתו מחוץ לברזיל) בתור קשיו הוא אגוז חביב ומעודן, אז התשובה היא לא. אתם לא התבלבלתם והקשיו שאתם מכירים אכן מגיע מאותו פרי, אך בשלב אחר של מחזור החיים שלו ואחרי עיבוד הכרחי.
אז כן, אם יוצא לכם, אני בהחלט ממליצה לטעום קשיו במצבו הטבעי והטרי, למרבה הצער זה לא מתאפשר מחוץ לברזיל ולעוד כמה מדינות טרופיות בהן מגודל עץ הקשיו. הסיבה שהרגע בו הפרי מבשיל ומתאים למאכל הוא רגע קצרצר שאורך 24 שעות אחריהן הפרי מתחיל לתסוס ומתקדם שלב אחד לעבר המופע המוכר והאייקוני של אגוז בהיר בצורת כליה.
בכל אופן, בגלל זמן ההבשלה הקצר, הפרי הזה כמעט אינו משווק באופן מסחרי מחוץ לברזיל במצבו הטבעי.
אז מה זה הקשיו שאנחנו מכירים?
ובכן, מהפרי הטרי יתפתח בהמשך יתפתח גלעין שבתוכו זרע הקשיו.
לא סביר שפגשו בישראל גם את גלעין הקשיו במצבו הראשוני ובכל זאת אני חייבת להזהיר! כשהגלעין הזה נקטף הוא עדיין לא מוכן לאכילה, כי קליפת הגלעין החיצונית מצופה שרף שמכיל רעל די מגעיל בשם Urushiol, הוא כנראה לא יהרוג אתכם, אבל עלול לחולל תגובה אלרגית מגרדת וצורבת – בקיצור – קשיו צורכים רק שאחרי הוא עבר עיבוד נוסף שמסיר את הקליפה החיצונית, מה שלרוב מתבצע בהליך חימום (ויש משמעות להליך המדויק כי חימום יתר ושיטות עיבוד מסוימות פוגעות באיכות התוצר).
בכל אופן כשאתם רוכשים קשיו בישראל, בוודאי כשאתם רוכשים את הקשיו האורגני שיש לגינה להציע, אתם רוכשים את המוצר המוגמר הבטוח לאכילה וזו כבר חגיגה של טעם, בריאות ואפשרויות קולינריות.
תכף נגיע לזה אבל בואו נקדיש כמה מילים לשם המוזר הזה ולאופן בו הוא התפשט בעולם. כמו שהבנתם מקור הקשיו מברזיל, כך שלפני ראשית המאה ה-16 אף מחוץ לדרום אמריקה לא הכיר אותו.
כשהפורטוגלים והספרדים חילקו את דרום אמריקה ביניהם ברזיל הפכה לרכוש הכתר הפורטוגלי. השליטים האירופאים של היבשת זיהו מהר מאוד את הערך של מה שנקרא מאז 'אגוז הקשיו' (למרות שהקשיו אינו אגוז) והפיצו אותו בעולם (דרכם הוא הגיע כגידול במדינות טרופיות כמו וייטנאם), אז כן, השם הוא עיוות שעשו הפורטוגלים לשם הילידי שלו ויצא להם: Cashew, נסו להגיד את זה במבטא פורטוגזי, זה דווקא נשמע נעים.
כמובן שדוברי העברית תמיד מנסים להתחכם והאגודה לשפה העברית קבעה כבר ב-1930 שהשם של האגוז הזה בעברית יהיה 'תולענה'. יופי, אז האגודה קבעה. במקרה הזה הפורטוגזית ניצחה וטוב שכך.
הקשיו הוא מקור מעולה לחלבון מהצומח ולכן הוא חומר גלם שמאוד אהוב על טבעונים שנוהגים לטחון אותו ולעשות ממנו ממרחים טבעוניים ואפילו קציצות טבעוניות.
בנוסף, הוא עשיר בחומצות שומן בריאות ממשפחת האומגה, נוגדי חמצון, ויטמינים וסיבים תזונתיים – כמעט סוג של מזון על. אני אוהבת אותו כי יש לו טעם ייחודי נהדר שמביא מימד נוסף במטבח. אני נהנית לאכול אותו כמו שהוא אך מרבה לשלב אותו בתבשילי אורז, מנות מוקפצות ואפילו בסלט.
