השבוע מתארחת אצלנו בבלוג הבטטה הלבנה, בשנתיים האחרונות כבר פנו אלי 3 אנשים שהתלוננו על "בטטות מקולקלות".
לטענתם הם קנו בטטות רגילות לגמרי. כתומות מבחוץ ועם צורה אליפטית יפה, אך כאשר קילפו אותן או חצו אותן, במקום הבשר הכתום והמוכר של הבטטה מקדמת דנא, היה להם צבע לבן לחלוטין.
אז אפשר להירגע, הבטטות האלה ממש לא מקולקלות, הן פשוט בטטות מזן שעד היום לא היה נפוץ בישראל והעובדה שניתן למצוא אותם בישראל, כולל בגידול אורגני מקומי, היא בבחינת חדשות מצוינות.
העובדה שיש זנים שונים לבטטה לא צריכה להפתיע, סקרנו בעבר את הבטטה הסגולה, שמרגישה הרבה יותר מוזרה מהבטטה הלבנה. אך עם בטטה סגולה קשה להתבלבל, היא נראית שונה (צרה ומוארכת) וסגולה גם מבחוץ, כך שהציפייה מראש, היא לפגוש משהו אחר.
העניין בבטטה הלבנה הוא שהיא מתעתעת, מבחוץ היא דומה מאוד לבטטה הרגילה והמפגש עם הבשר הבהיר של השורש מייצר דיסוננס. זה המקום לציין שלאחרונה ניתן לפגוש בישראל זן נוסף של בטטה שנקרא 'בטטה יפנית' שלו קליפה סגולה ובשר לבן ובטח מתישהו אקדיש גם לבטטה הזו טור משלה, אך השבוע אנחנו עם 'הבטטה הלבנה'.
אוקי, הבנו שהיא לבנה מבפנים ולא כתומה, מה הביג דיל?
ובכן, לא מדובר רק בניואנס אסתטי, כי כאשר זה מגיע לפירות וירקות צבע זה אף פעם לא רק 'צבע'. לפחות חלקנו, עוד זוכר שפעם נהגו לכנות את הבטטה – 'תפוח אדמה מתוק'. זה המקום להזכיר שלמרות שהבטטה ותפוח האדמה מגיעים במקור מדרום ומרכז אמריקה ונתפסים כבני דודים מדרגה ראשונה, אין ביניהם שום קשר.
בעוד תפוח האדמה הוא פקעת שמקורה בגבעול, הבטטה היא שורש מעובה. בכל אופן אחד המאפיינים העיקריים של בטטה קלאסית (ובארץ פוגשים בעיקר את זן ג'ורג'יה ג'ט) ביחס לתפוח האדמה זו המתיקות שלה, מתיקות שביחס לשורשי המאכל האחרים שאנחנו מכירים, מרגישה דומיננטית ואגרסיבית – לטוב ולרע.
אני בעצם רוצה להגיד, שבתור ירק שורש, בטטה היא סוג של טעם נרכש, ויש אנשים שפחות מתחברים אליה וחבל כי ביחס לתפוח האדמה היא נחשבת הרבה יותר בריאה ומזינה ותמיד טוב לגוון.
במקרה של הבטטה הלבנה מהזן האמריקאי, שהיא הבטטה הלבנה שאוקלמה ומגודלת גם אצלנו, תכולת הסוכר נמוכה משמעותית מזו של הבטטה הכתומה המוכרת (רק שליש מכמות הסוכר!) וזה עושה אותה לפחות מתוקה, מה שמתיישב יפה גם עם העדפה הקולינרית של מי שרוצה לקבל את כל הטוב שיש בבטטה (הרבה נוגדי חמצון ומינרלים) ומן הסתם גם הערך הגליקמי שלה נמוך יותר, אז היא גם 'דיאטטית' יותר.
הבטטה הלבנה גם יבשה יותר וזה הופך אותה ליותר מתאימה לטיגון, כי היא סופגת פחות שמן. אם אתם מחפשים נקודה לסנגר על הבטטה המסורתית, אז מאחר ומקור הצבע הכתום בבטטה הוא בפיגמנט בשם בטא קרוטן, הנחשב לנוגד חמצון חשוב ומקור לוויטמין A, יש להניח שבבטטה לבנה נמצא פחות בטא קרוטן וחבל.
אחרי שזה נאמר, מדובר בתוספת יוצאת מהכלל לארסנל השורשים במטבח שלנו ומאחר שהיורה ירה אין כמו פירה בטטה לבנה לקבל את פני הסתיו.
