שלא באשמתו הצנון תויג כירק חסר סקס אפיל, הביטוי 'יבש כמו צנון', גבר על טיעונים אובייקטיביים כמו צבע עז וטעם חריף, צונן ועדין שלחלוטין מזמין סנוביזם מתנשא.
אבל למציאות חוקים משלה, הצנון נוכח במטבח אך מוצנע ואיש לא כותר לו כתרים כמו לכרובית או העגבניה. כל זה נכון לגבי הצנון המוכר והסגול, כי לבן דוד הפחות מוכר שלו, הצנון השחור יש את כל היתרונות שיש בצנון הרגיל, ובקיצור קשה להתעלם מהנוכחות שלו בארגז או להיות אדישים כלפיו.
מה שיפה במקרה של האורח החדש הזה, הוא שהוא לא חדש בכלל והתפתח ממש מעבר לפינה ובהמשך נזנח ונשכח. תכף נגיע לשם, אבל לפני שנצלול לגלגוליו של הצנון השחור, בואו נפתח מניפה קצת יותר רחבה וניזכר מיהו בכלל הצנון.
ובכן, המקור המדויק של הצנון לוט בערפל, מדובר בצמח ממשפחת המצליבים שהדעות חלוקות לגבי מי היה הראשון לביית אותו. ידוע שהיה בשימוש נפוץ כבר במצרים הפרעונית באלף השני לפנה"ס (בנוסף להיותו ירק מאכל, הוא נחשב צמח מרפא וזרעיו היו מקור עיקרי להפקת שמן), אך יש סברה שהוא בכלל הגיע לשם אחרי שבוית בסין – לכו תדעו?
מה שבטוח זה שהצנון התפשט והפך גידול שגור באסיה אירופה וצפון אפריקה וזה מביא אותנו לצנון השחור. כמו שציינתי, הוא נולד ממש בשכונה שלנו וכנראה שתורבת ויוצב באזור סוריה של היום מתישהו באלף הראשון לספירה ובסוף ימי הביניים הפך לזן הצנון הנפוץ באזור.
בהמשך התפשט לאירופה ובמאה ה-16 כבר היה זן הצנון הנפוץ בעולם. כן, אם תכנסו למנהרת הזמן ותבקרו באירופה של ראשית המאה ה-19, סביר מאוד שמרבית הצנונים שתפגשו בכיכר השוק המקומית יהיו צנונים שחורים.
אז מה קרה? ובכן, באמצע המאה ה-19 פותח צנון הגינה שאנחנו מכירים היום והוא דחק את הצנון השחור והפך לצנון הסטנדרטי. הצנון השחור כמעט נעלם. למזלנו יש בעולם מספיק אזורים 'לא מפותחים', שבהם חקלאים מקומיים שימרו את הזנים המסורתיים ואת שיטות העיבוד המסורתיות, כך שבלבנט וזה כולל את ארץ ישראל נותרו פלאחים שעדיין גידלו את הצנון הזה.
בעשורים האחרונים כאשר הבינו את חשיבות הגיוון, הצנון בלדי הזה אומץ גם על ידי מגדלים אורגניים וכך הוא מצא את דרכו גם לארגז שלנו.
אז מה היתרונות שלו? ובכן, הצנון השחור הוא בסוף צנון והוא לא נורא שונה מהצנון הרגיל הסגול (ומבפנים הוא לבן כמוהו) ובגדול אני לא עושה הבחנה בסלט – בבחינת 'מה שיוצא אני מרוצה'. אחרי שזה נאמר, מאחר שמדובר בירק פחות תעשייתי, אני מוצאת שהטעם שלו מעט עז יותר ויש טענות שהוא עשיר יותר בנוגדי חמצון.
זה טוב ויפה, אבל אני פשוט אוהבת את הגיוון בצבע, אסתטיקה זה מרכיב מהותי בכל תרבות קולינרית. במילים אחרות: אם זה יפה יותר זה גם טעים יותר. בהקשר הזה המראה הדרמטי של הצנון השחור הוא מבחינתי מכפיל כוח שהופך כל סלט או סשימי להרבה יותר מעניין.
